|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
|
שטפונות בניגריה, יולי 2023 [צילום: AP]
|
|
|
דרוש שת"פ פיננסי אמריקני-סיני באקלים
|
|
מאמר ב-Foreign Affairs מציע מסגרת לשיתוף פעולה בין וושינגטון לבייג'ינג בסיוע למדינות המתפתחות להתמודד עם שינויי האקלים
|
|
שגריר האקלים של ארה"ב, ג'ון קרי, הביע אופטימיות זהירה לאחר ביקורו בבייג'ינג בחודש שעבר: אומנם לא היו הסכמים, אך עצם ביקורו היווה התקדמות. הדברים מלמדים עד כמה הצטמצם מרחב שיתוף הפעולה בין שתי המדינות, אפילו בנושא דחוף כמו שינויי האקלים – כותבת קלי סימס-גאלגר מאוניברסיטת טאפטס ב-Foreign Affairs.
בעוד העולם מוכה בגלי חום, שטפונות ובצורות, מנהיגיהם של שני המשקים הגדולים ביותר בו בקושי מדברים זה עם זה. אבל ביקורו של קרי פתח נתיב, שאם יישמר – יוכל להחזיר אותן לשיתוף פעולה נגד איום קיצוני ביותר. תחום אחד הוא מבטיח במיוחד: וושינגטון ובייג'ינג יכולות לשלב – או לפחות לתאם – את הסיוע הכספי למדינות עניות, ששתיהן ייצאו נשכרות ממנו. שיתוף פעולה כזה הוא פחות בעייתי מבחינה פוליטית מאשר בנושאים עולמיים כמו טכנולוגיה.
שיתוף הפעולה האמריקני-סיני בתחום האקלים הגיע לשיאו ב-2014, כאשר ברק אובמה ושי ג'ינפינג הכריזו על יעדים שאפתניים של הפחתת פליטת גזי חממה והובילו לחתימת הסכם פריז שנה לאחר מכן. אולם, ב-2017 הוציא דונלד טראמפ את ארה"ב מן ההסכם, פתח במלחמת סחר נגד סין והמתחים בין המדינות גואים בהתמדה גם בממשל ג'ו ביידן.
סין היא כיום פולטת הגזים המובילה בעולם, בעוד שהיקף הפליטות המצטבר הגדול ביותר שייך לארה"ב. אולם, התמונה תשתנה מהותית בעשורים הקרובים. המדינות המתפתחות באפריקה ודרום-מזרח אסיה יפלטו יותר ככל שכלכלתן תתפתח, משום שהן ממשיכות להסתמך על דלקים מאובנים; בשנת 2050 המדינות המתפתחות, כגוש, יובילו את העולם בפליטות – המועד בו העולם צריך להגיע לאפס פליטות נטו כדי למנוע את התוצאות ההרסניות ביותר של ההתחממות.
העולם העשיר יהיה חייב לבוא לעזרתן של המדינות העניות, שכבר משלמות את המחיר הקשה ביותר של משבר האקלים. 60% מהמדינות בעלות ההכנסות הנמוכות סובלות כיום מנטל חובות בלתי נסבל. הצורך במימון נוסף כדי להתאושש מאסונות האקלים החוזרים ונשנים, ילכוד רבות מהן במעגל של עוני וחדלות פרעון, ממנו הן מנסות להימלט במשך עשרות שנים.
ארה"ב וסין מצויות בעמדה טובה במיוחד לסייע, טוענת סימס-גאלגר, אך תחילה עליהן להשיג מינימום של תיאום. האו"ם הקים בשנת 2010 את קרן האקלים הירוקה כדי לסייע למדינות העניות, אך זהו פורום ביורוקרטי ופוליטי, וסין מסרבת לתרום לו מחשש שהדבר יפגע במעמדה כמדינה מתפתחת על-פי הסכמי האקלים. ארה"ב מצידה הזרימה אליו רק 2 מיליארד דולר מאז 2015, בשל התנגדות הקונגרס.
ארה"ב וסין פועלות כיום בנפרד והנתונים אינם ברורים. בייג'ינג טוענת שתרמה 10 מיליארד דולר, אך אינה מוסרת פרטים. ב-2015 הבטיח שי 3 מיליארד דולר למדינות מתפתחות; עד כה ניתנו רק 10% מהסכום. תוכנית "החגורה והדרך" כוללת פרויקטים בתחום האנרגיה, אך עד 2021 ניתנה עדיפות ברורה לדלקים מאובנים. ואילו ביידן הבטיח סיוע שנתי של 11 מיליארד דולר, אך הקונגרס סירב לאשר את ההקצאה; נראה שבפועל הסכום הוא פחות ממיליארד דולר בשנה. בנוסף לכך, לא תמיד שתי המדינות מפנות את הסיוע ליעדים הנכונים.
|
|
|
|
|
תחנת כוח פחמית באינדונזיה [צילום: דיטה אלנגקארה, AP]
|
|
|
סימס-גאלגר מציעה שארה"ב וסין יבנו פלטפורמה פיננסית משותפת, בה יוכלו שחקנים פרטיים וציבוריים משתי המדינות ליזום פתרונות בסביבה פרגמטית ובלתי פוליטית. לא מדובר בארגון רשמי ועמוס ביורוקרטיה, אלא בפורום בלתי רשמי אשר יפעל על בסיס של פרויקט אחרי פרויקט או מדינה אחרי מדינה. המשתתפים ישתפו פעולה זה עם זה רק אם הדבר ישתלם להם. כאשר יתרגלו לעבוד זה עם זה, אולי ירצו להקים מסגרת קבועה יותר. לשתי המדינות כבר יש גופים שיכולים להוות את הבסיס לפורום שכזה.
לכל הפחות על ארה"ב וסין לתאם את פעילותן הפיננסית בתחום האקלים. כאשר הן פועלות באותה מדינה, ביכולתן לבצע פרויקטים המשלימים זה את זה כדי להעצים את התוצאה. כל אחת מהן תשיג תשואה גבוהה יותר מהמשאבים הציבוריים המוגבלים והפעילות תתרחב על פני מדינות ומגזרים. לקונגרס תהיה פחות סיבה להתנגד להקצבות כאשר יידעו שגם סין פועלת בשטח. שיתוף פעולה יאפשר לתורמים ולמלווים משתי המדינות להבין טוב יותר זה את זה ויגביר את האמון ההדדי. מכרזים לביצוע העבודות יבטיחו ששום צד לא ירוויח בצורה בלתי הוגנת. ובהמשך ניתן יהיה לצרף מדינות נוספות.
סימס-גאלגר מסכמת: לארה"ב וסין, אולי לצד שותפות נוספות, יש סיכוי להיות החלוצות בגישה חדשה למימון פיתוח ירוק בחציו הדרומי של כדור-הארץ. הן יציבו דוגמה לעולם, כפי שעשו ב-2014. פלטפורמה פיננסית משותפת היא מעשית ונחוצה עד מאוד, ותוביל את שתי המדינות לעבודה משותפת מחודשת.
|
|
| תאריך:
|
17/08/23
|
|
|
עודכן:
|
17/08/23
|
|
איתמר לוין
|
|
דרוש שת"פ פיננסי אמריקני-סיני באקלים
|
|
במשך 500 שנה היו דרום אמריקה ו-20 מיליון הדונמים שלה מקור עולמי חיוני למזון, דלקים ומתכות. במאה ה-21 יש לה סיכוי להפוך למעצמת-על בתחום הסחורות – אם רק תחליט לעשות זאת, כותב אקונומיסט.
|
|
|
|
|
מי שמאזין בשנים האחרונות לחברות האנרגיה העיקריות בארה"ב עשוי להגיע למסקנה, כי המעבר לאנרגיה נקייה נמצא בעיצומו. אבל בפועל, השימוש בדלקים מאובנים ופליטות גזי החממה נמצאים בעלייה וקצב השינוי אינו מתקרב לנחוץ כדי להתמודד עם משבר האקלים. כך כותב ג'ייסון בורדוף, מנהל המרכז למדיניות אנרגיה עולמית באוניברסיטת קולומביה ומי שהיה יועץ בכיר לנשיא ברק אובמה, בניו-יורק טיימס.
|
|
|
|
|
פעם היה קל להבין את מכחישי שינויי האקלים: כמעט תמיד עמדו מאחוריהם בעלי אינטרסים בדלקים המאובנים. אלו היו זמנים פשוטים יותר וישרים יותר; "אני מתגעגע אליהם", כותב פרופ' פול קרוגמן בניו-יורק טיימס. תאוות בצע עודנה רכיב משמעותי באנטי-סביבתיות, אך ההכחשה הפכה להיות גם חזית במלחמות תרבות. בימין יש הדוחים את המדע שבבסיס המשבר משום שהם ככלל לא אוהבים מדע, ומתנגדים להפחתת הפליטות כי ככלל הם מתנגדים לכל דבר שהליברלים תומכים בו.
|
|
|
|
|
הטמפרטורה בחודש יולי 2023 הייתה הגבוהה ביותר בהיסטוריה. כך הודיע (יום ג', 7.8.23) באופן רשמי שירות החיזוי האירופי קופרניקוס (C3S). מהנתונים עולה כי יולי היה חם ב-0.72 מעלות יותר מאשר הממוצע בחודש יולי בשנים 1991 עד 2020 וגבוה ב-0.33 מעלות מהשיא הקודם של החודש החם בהיסטוריה, שנרשם ביולי 2019.
|
|
|
|
|
מזכ"ל האו"ם, אנטוניו גוטרס, נוהג להשמיע הערכות אפוקליפטיות על שינויי האקלים. אך לא ניתן להתעלם מאזהרתו האחרונה, אחרי חודש יולי החם ביותר אי-פעם: "עידן ההתחממות העולמית הסתיים. עידן הרתיחה העולמית החל". על-רקע מראות קשים וחסרי תקדים מכל רחבי העולם, גוטרס המשיך: "שינויי האקלים כאן. זה מבעית. וזאת רק ההתחלה. ילדים נסחפים בגשמי מונסון, משפחות נמלטות מהלהבות, עובדים קורסים בחום היוקד".
|
|
|
|
|
