העולם צורך מדי שנה כמויות אדירות של דלק מאובנים: 36.5 מיליארד חביות נפט, 8 מיליון טון פחם, ארה"ב לבדה צורך 10 מיליארד מ"ק גז טבעי. כידוע, השימוש בהם פולט גזי חממה הגורמים להתחממות כדור-הארץ, וזו הסיבה לכך שבחודש ספטמבר נרשמו טמפרטורות שיא וקרוב לוודאי שכדור-הארץ לא יעמוד ביעד של התחממות בת מעלה וחצי.
פעילי האקלים קוראים בדרך כלל להפסיק את השימוש בדלקים מאובנים. בחודש שעבר אירח מזכיר האו"ם, אנטוניו גוטרס, פסגת אקלים אליה הוזמנו רק מדינות שהיו מוכנות להימנע מהרחבת השימוש בפחם, נפט וגז. אבל – שואל וושינגטון פוסט – מה יקרה אם העולם יפסיק לפתע להשתמש בדלקים מאובנים? מה תהיה המשמעות של גמילה מתלות בת מאות שנים בהם?
כמעט כולם מסכימים שהפסקה שכזאת תהיה הרת אסון. אם הפקת הדלקים המאובנים תיפסק מחר, העולם יעצור בחריקה רבתי. אפילו במקומות בהם רוב החשמל מיוצר מאנרגיה נקייה, הדלקים המאובנים מבטיחים שניתן יהיה לספק אותו בכל נקודת זמן; בלעדיהם יתרחשו הפסקות חשמל. בתוך כמה שבועות, מחסור בנפט – עדיין מקור האנרגיה המרכזי לשינוע בים וביבשה ברחבי העולם – ישבש קשות הובלת מזון ומוצרים חיוניים אחרים. ממשלות ינסו להשתמש במאגרי החירום האסטרטגיים, אבל הם קטנים; זה האמריקני, למשל, כולל 347 מיליון חביות – צריכה אמריקנית ל-17 יום וצריכה עולמית ל-3.5 ימים.
ברור שפעילי האקלים אינם מבקשים הפסקה חדה שכזאת, מדגיש הפוסט. רבים מהם מתמקדים במניעת הרחבת השימוש בדלקים מאובנים, בהתאם למודלים המראים שצעד זה דרוש כדי לעמוד ביעד של מעלה וחצי התחממות. סוכנות האנרגיה הבינלאומית אומרת כי העולם אינו צריך לפתוח מכרות פחם חדשים או לקדוח עוד בארות נפט וגז, אך ניתן להמשיך להשקיע בקיימים. אנליסט אחד מציין, כי שדות נפט וגז מאבדים 4% מתפוקתם מדי שנה – בעוד סוכנות האנרגיה אומרת שיש צורך בהפחתת התפוקה ב-3% בשנה כדי להגיע לאפס פליטות ב-2050.
אולם, במקביל יש צורך לפתח במהירות ובקנה מידה עצום את אנרגיית השמש והרוח ואת הרכב החשמלי. סוכנות האנרגיה מעריכה, שיש צורך להכפיל פי שלושה את תפוקת האנרגיה המתחדשת בתוך שבע שנים, כדי להפחית ב-20% את צריכת הדלקים המאובנים. על המדינות גם לקדם את השימוש במשאיות חשמליות ולפתח טכנולוגיות חדשות כמו לכידת פחמן ומימן.
אלא שבארות נפט וגז חדשות ממשיכות לצוץ ברחבי העולם, וארה"ב לבדה אחראית לכשליש מהתרחבות השימוש בדלקים מאובנים עד 2050. קובעי מדיניות וחוקרים חלוקים בדעותיהם בשאלה האם על המדינות המפותחות להתחיל בהפחתת השימוש בדלקים מאובנים – מאחר שהן האחראיות לרוב הפליטות – או שעליהן להמשיך בייצור כדי להבטיח את האספקה ליתר העולם.
בעוד העולם עובר לאנרגיה נקייה, יש לאזן בין התרחבותה של זו לבין הפחתת השימוש בדלקים מאובנים – אך זו משימה קשה ומורכבת. מנכ"ל סוכנות האנרגיה, פתיח בירול, הנמנה עם מובילי המאמץ העולמי להפחית את הפליטות לאפס ב-2050, הביע לאחרונה חשש שמא המעבר יהפוך את עובדי הפחם, הנפט והגז למובטלים. "הדאגה הגדולה ביותר שלי היא: מהן ההשלכות של מעבר לאנרגיה ירוקה על חלקים מהאוכלוסייה שיושפעו לרעה. אם המעבר לא יתוכנן היטב, עלולה להיות התנגדות עם השלכות פוליטיות".
פעילי אקלים וקובעי מדיניות מתווכחים זמן רב במה צריך להתמקד: בהפחתת השימוש בדלקים מאובנים על-ידי יצירת חלופות, או בהפחתת האספקה על-ידי הפסקת הייצור שלהם. נכון לעכשיו, הממשלות לא התמקדו בהפחתת האספקה והפעילים נעשים מתוסכלים.
