הפדרל ריזרב נמצא בנקודה קשה. צפוי שבקרוב הוא יוריד את שיעורי הריבית, אבל פעולה שכזאת לפני הבחירות משליכה את הבנק המרכזי הא-פוליטי הישר לקרב המפלגתי – מסביר ניו-יורק טיימס.
הריבית עלתה ל-5.3%, הגבוהה מזה עשרות שנים, כדי להיאבק באינפלציה. כעת, כאשר עליית המחירים נמוגה, ראשי ה"פד" סבורים שבהמשך השנה אפשר להתחיל להוריד אותה. המשקיעים סבורים שהצעד הראשון יהיה ביוני או ביולי – בדיוק כאשר מערכת הבחירות תיכנס לחודשי ההכרעה. דונלד טראמפ טוען שהורדת הריבית תהיה ניסיון לסייע לדמוקרטים. ריבית נמוכה מעלה את שוקי המניות ומאיצה את הצמיחה, כך שפוליטיקאים אוהבים אותה כאשר הם בשלטון.
פקידי ה"פד" מבהירים, כי שינויי הריבית הם תגובה לכלכלה ולא לפוליטיקה. אבל הם אינם יכולים להתעלם מן הרקע. אם יורידו אותה במהלך הקמפיין, התקפותיו של טראמפ ישכנעו את תומכיו שה"פד" פועל מסיבות פוליטיות. בטווח הארוך, אובדן תמיכה ציבורית עלול לחשוף את הבנק ליוזמות חקיקה שיפגעו בעצמאותו.
החלטותיו של ה"פד" מתקבלות בלא תלות בקונגרס ובבית הלבן, אך אין זה אומר שאנשיו יכולים לעשות כרצונם. הקונגרס קובע את יעדיו – אבטלה מלאה ואינפלציה נמוכה ויציבה – ועורך שימועי פיקוח קבועים. הבית הלבן משפיע עליו באמצעות מינוי היו"ר, סגן היו"ר ובכירים נוספים. למרות שה"פד" מקבל את החלטותיו בצורה עצמאית, הוא אינו יכול להימנע מביקורת פוליטית, משום שמשימתו העיקרית – שליטה באינפלציה – עשויה להיות מאוד בלתי פופולרית בוושינגטון. הוא הואשם בפגיעה בכלכלה בצורה חמורה שמנעה כהונה שנייה מג'ימי קרטר וג'ורג' בוש האב.
ביל קלינטון יצר מסורת של הימנעות מתגובה נשיאותית על מדיניות ה"פד", אך דונלד טראמפ הפר (גם) אותה כאשר קרא בקולניות ובהתמדה להוריד את הריבית כדי לתת רוח גבית למשק. הוא כינה את ג'רום פאואל – שהוא עצמו מינה ליו"ר – "אויב" ורצה לפטר אותו, עד שגילה שהדבר בלתי אפשרי. כעת הוא פחות תומך בריבית נמוכה, כי ג'ו ביידן עשוי לצאת נשכר ממנה; והוא ממשיך לתקוף את פאואל, שביידן האריך את כהונתו.
אין סיבה לחשוב שהורדת הריבית תהיה מזימה פוליטית לסייע לדמוקרטים, מדגיש הטיימס. "אנחנו עובדים בשירותם של כל האמריקנים, לא עבור קבוצה מסוימת או מפלגות או מנהיגים", אמר פאואל בשבוע שעבר, באחת מסדרת התבטאויות בנוגע לעצמאות הבנק. האינפלציה ירדה משיא של 7% ל-2.5%, וה"פד" רק מחכה לאישור נוסף לכך שהיא בשליטה לפני שיתחיל להוריד את הריבית. מעבר לכך: נדרש זמן עד שמדיניות ה"פד" משפיעה בפועל, כך שבכלל לא בטוח שהורדה כעת תורגש לפני הבחירות בנובמבר.
ולבסוף: לפקידי ה"פד" אין סיבה של ממש להיכנע ללחץ פוליטי. הם מכהנים תקופות ממושכות, קשה עד בלתי אפשרי לפטר אותם ולא כולם מתמנים בימיה של אותה מפלגה. תמלילי הדיונים והדלפות עליהם מלמדים, שסוגיות פוליטיות כמעט ואינן עולות בהם בשנים האחרונות. ראשי הבנק רוצים שהאמריקנים יידעו זאת ויאמינו בכך.
ה"פד" מסתמך על אמונות הציבור בביצוע עבודתו. כאשר אנשים ותאגידים סבורים שהוא מתרכז במאבק באינפלציה, הם מצפים שבטווח הארוך היא תהיה נמוכה. אמון זה מסייע לעצב את התנהגותם באופן התורם לאינפלציה מרוסנת. "היושרה [של הבנק] היא הכל", מסכם פאואל.
