השאלה המרכזית מבחינת הודו: האם מודי מסוגל להשתנות

בעוד שישה שבועות צפוי נרנדרה מודי לזכות בכהונה שלישית בת חמש שנים כראש ממשלת הודו ולבסס את מעמדו כמנהיג החשוב ביותר שלה מאז נהרו. הצלחתו מלמדת על כישוריו הפוליטיים, כוח המשיכה של משנתו ההינדית-לאומנית ועל הכרסום במוסדות הדמוקרטיים – וגם על התחושה הרווחת בקרב המצביעים והאליטות לפיה הוא מביא להודו שגשוג ועוצמה, מנתח אקונומיסט.

הודו של מודי היא ניסיון בהתעשרות דרך דה-גלובליזציה ובהנהגתו של אדם חזק. יכולתה לצמוח במהירות ולהימנע מחוסר שקט ב-20-10 השנים הבאות תעצב את גורלם של 1.4 מיליארד תושביה וכלכלת העולם. מסקנתו של אקונומיסט היא, שהנוסחה של מודי עובדת – עד גבול מסוים, ויש שאלות לגבי המשך ההצלחה ותלותה בהישארותו בשלטון.

הודו היא בעלת הצמיחה המהירה ביותר בין המדינות הגדולות: 7%-6% בשנה. אמון המגזר הפרטי נמצא ברמתו הגבוהה ביותר מאז 2010. המשק ההודי הוא כיום החמישי בגודלות בעולם ויהיה השלישי בעוד שלוש שנים, אחרי ארה"ב וסין. חברות אמריקניות מעסיקות בה 1.5 מיליון עובדים; שוק המניות שלה הוא הרביעי בשוויו בעולם; היא הציבה עשר ספינות מלחמה במזרח התיכון בתקופת להתקפות החות'ים; דונלד טראמפ וג'ו ביידן חיזרו אחריה אך היא ממשיכה להיות שחקן עצמאי.

מי שמחפש את "סין הבאה" – נס המובל בידי הייצור – לא ימצא אותה בהודו. זו מתפתחת בעידן של ירידה בסחר בטובין ושל אוטומטיזציה בתעשיה, ולכן עליה למצוא דרך חדשה לצמוח. אחד מהיסודות מוכר: השקעות ענק בתשתיות וציוד. יש בה 149 שדות תעופה, כפליים מאשר לפני עשור, והיא מוסיפה מדי שנה 10,000 ק"מ של כבישים ו-15 ג'יגה-ואט של אנרגיה סולארית. לכך נוספים מערכות תשלום דיגיטליות, שוק הון ובנקים מודרניים ומערכת מיסוי דיגיטלית מאוחדת. כל אלו מאפשרים למגזר העסקי לפעול בצורה לאומית ונרחבת.

מקור שני ומקורי יותר הוא ייצוא שירותים המהווה 10% מהתמ"ג. חברות IT הודיות הפכו למרכזים בינלאומיים המוכרים מו"פ ושירותים. עם זאת, הודו היא עדיין חברה כפרית-למחצה – מה שמוביל לעמוד התווך השלישי: מערכת רווחה חדשה, בה מאות מיליוני הודים עניים מקבלים העברות דיגיטליות. שיעור ההודים המתקיימים על פחות מ-2.15 דולרים ליום – קו העוני הבינלאומי – ירד מ-12% ב-2011 ל-5% כיום.

הצעדים המוצלחים ביותר של מודי מבוססים על סדר יום ליברלי שצץ בהודו לפני שניים ושלושה עשורים, מציין אקונומיסט. מגיע לו קרדיט על כך שקידם רפורמות שנתקעו, פיקח אישית על ההחלטות העיקריות והתגבר על עיכובים ביורוקרטיים. למרות שיש חברות הזוכות ליחס מועדף, הריכוזיות והשחיתות פחתו. מעמד הביניים (הכנסות שמעל 10,000 דולר בשנה) מונה כיום 60 מיליון איש; בעוד שלוש שנים – 100 מיליון.