יצחק בן-ישראל, יליד 1949, תל אביב. אלוף (מיל.). נשוי לענבל (לבית מרכוס), אב לשלושה בנים: יובל, רועי ואלון.

בוגר הגימנסיה העברית הרצליה משנת 1967. למד באוניברסיטת תל אביב מתמטיקה, פיסיקה, ופילוסופיה. בעל תואר דוקטור לפילוסופיה מ-1988.

התגייס לצה"ל כעתודאי. במהלך שרותו בחיל האוויר מילא תפקידים במערך המבצעים, המודיעין והפיתוח. מילא תפקידים בכירים במערכת הביטחון, בהם: ראש ענף חקר ביצועים בחיל האוויר, ראש מחלקת מחקר במודיעין חיל האוויר וראש מחקר ופיתוח בצה"ל ובמשרד הביטחון (מסוף 1990 ועד ספטמבר 1997). בינואר 1998 הועלה לדרגת אלוף כראש מחקר ופיתוח אמצעי לוחמה ותשתית טכנולוגית במשרד הביטחון (מפא"ת).

במהלך שרותו הצבאי זכה במספר פרסים, בהם: פרס ביטחון ישראל (ב-1972, על פיתוח מערכת הפצצה בפאנטום) ופרס חיל האוויר (ב-1976, על פיתוח מערכת שליטה ובקרה ממוחשבת.

חבר בדירקטוריון התעשיה האוירית, דירקטור במכון פישר למחקר אסטרטגי אוויר וחלל, חבר המועצה המייעצת של מוסד נאמן למחקר מתקדם במדע וטכנולוגיה (הטכניון), חבר ההנהלה המצומצמת של המרכז הבינתחומי לניתוח ותחזית טכנולוגית ליד אוניברסיטת תל אביב.

מרצה במכון כהן להיסטוריה ופילוסופיה של המדע והרעיונות (אוניברסיטת תל אביב).

כתב מספר רב של מאמרים בנושאי צבא וביטחון. ספרו: דיאלוגים על מדע ומודיעין (הוצאת מערבות, 1989), זכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית. ספרו: הפילוסופיה של המודיעין, יצא בהוצאת האוניברסיטה המשודרת.