הדלפה כניסיון פוטש

אורה ושמחה וששון ויקר אחזו במערכת הארץ ברחוב שוקן בתל אביב ובמערכת ידיעות אחרונות ברחוב מוזס. מן הסתם היה שם מי שהציע להכתיר את הסיפור במילים "הגילוי הגדול ביותר מאז המגילות הגנוזות: הקטעים הגנוזים מדוח מבקר המדינה על בתי נתניהו". וואו, איזה סקופ! היו בדוח קטעים מאוד לא נעימים, שהמבקר יוסף שפירא החליט לגנוז!! ואנחנו השגנו אותם!!! 24 שעות לפני פתיחת הקלפיות!!!!

זהו זה, אמרו לעצמם השוקנים והמוזסים, הנה מה שיוריד את בנימין נתניהו ביגון שאולה. הנה ההוכחה לכך שיש לנו ראש ממשלה מושחת, שכל מה שמעניין אותו הוא לתת עבודות לחברו החשמלאי אבי פחימה. הנה הראיות לכך שראש הממשלה שלנו לא עסוק בגרעין האירני כמו שהוא מספר לנו, אלא ראשו ורובו שקועים בדרכים לעקוף את שומרי הסף של משרדו, כדי שהוא יוכל לעשות עוד כמה אלפי שקלים על חשבון הציבור. Mission accomplished!

אבל האמת היא שהשוקנים והמוזסים, אלו משיקולים פוליטיים ואלו משיקולים מסחריים, פשוט משקרים בפרצוף. מדובר בטיוטות בלבד, שאין להן שום משמעות ושום משקל. כאשר מבקר - כל מבקר - מכין דוח, הוא מקבץ ראיות, שואל שאלות, מקבל תשובות ומגיע למסקנות. כל אחד מהשלבים הללו מוליד תרשומת ענפה, שהחשיבות האחת והיחידה שלה היא היותה חלק מן המסלול המוביל לדוח הסופי. הדבר היחיד שיש לו משמעות הוא הדוח הסופי, על ממצאיו והמלצותיו. כל מה שבדרך - טוב אולי כחומר מחקר על הכנת דוחות ביקורת, ותו לא.

וזה בדיוק מה שהארץ פרסם ושידיעות אחרונות שש להעתיק. תרשומות ראשוניות, מידע שהגיע למשרד המבקר, שאלות שהמבקרים רצו לשאול, מחשבות שעלו בדעתם, חשדות שהחליטו לבדוק. זה הכל. לא פחות, אבל גם לא יותר. ניירות שכמותם יש מאות ואלפים בכל נושא שהמבקר בודק. ניירות שמראים מה נבדק ונמצא חסר בסיס. בדיוק כמו התרשומת הישנה על פרשת ביביטורס שפרסם רביב דרוקר, תרשומת שנכתבה שנתיים לפני שהמבקר מצא שלא נפל פגם במעשיו של נתניהו.

אז מה, לא נמצא איש ברחוב שוקן שיגיד: "רק רגע, זה נייר חסר משמעות"? לא נמצא אף אחד שיקום ברחוב מוזס ויאמר: "אנחנו בעצם מפרסמים את החשדות שהופרכו"? נראה שלא. משום שבשתי המערכות הללו, הכתבים והעורכים יודעים בדיוק מה מצופה מהם: להביא לעמוס שוקן ולנוני מוזס את ראשו של בנימין נתניהו. ולעזאזל עם דברים שוליים וחסרי חשיבות כמו האמת, הדיוק, האתיקה העיתונאית ושאר זוטות.

הבעיה הגדולה באמת שלי עם הפרסום המופקר הזה איננו העיתונים; משני אלו (כמו גם מישראל היום) כבר מזמן אין לי ציפיות. הבעיה שלי היא עם מקור ההדלפה, שיכלה לבוא משני מקומות: משרד מבקר המדינה ו/או משרד המשפטים. וכאן חייבת להתבצע חקירה מעמיקה, כדי לגלות מיהו העובד ברשויות אכיפת החוק המעז להדליף מסמכים פנימיים - ניירות עבודה שחל עליהם חיסיון אפילו מפני בית המשפט! - מתוך מניע פוליטי ברור.

לפחות פיסקה אחת בדיווח של הארץ מרמזת, שאחד המקורות היה במשרד מבקר המדינה: "היו כאלה במשרד מבקר המדינה שחשבו שזו טעות של המבקר להוריד מהדוח את המידע הזה, כמו גם אמירות חריפות יותר שנוסחו נגד ההוצאות המופרזות של מעונות ראש הממשלה. פשרות כדי לא לתקוע את הדוח הזה במגירה עוד חודשים ארוכים כפי שהמבקר רצה וידענו שבסוף כל המידע ייבדק על-ידי המשטרה".

אם אכן הייתה הדלפה ממשרד המבקר, זו רעידת אדמה. משרד זה היה רשות האכיפה האחרונה ממנה לא היו (כמעט) הדלפות, ודאי לא של מסמכים שלמים. אבל כאשר מצרפים את ההדלפה הנוכחית לאותו פרסום של דרוקר, נדלקת נורה אדומה בוהקת של חשד שכיום יש שם מישהו שמדליף במכוון חומר שמיועד לפגוע בבנימין נתניהו.

החומר של המבקר מצוי כיום גם בפרקליטות, וחייבים להודות שהדלפה משם ממש לא תפתיע אותנו. מספיק אם נזכיר את ליאורה גלאט-ברקוביץ, שהדליפה ערב הבחירות בשנת 2003 מסמך שלימד שאריאל שרון נחקר בפרשת סיריל קרן. שלא לדבר על ההדלפות הבלתי-פוסקות מחקירותיהם של אישי ציבור, מאהוד אולמרט דרך אביגדור ליברמן ועד משה קצב. אך העובדה שמדובר בתופעה, אינה אומרת שצריך להשלים איתה - ודאי לא אם המטרה הברורה, במקרה הנוכחי, היא להשפיע על תוצאות הבחירות.

לכן, צריך לחקור מיד את כל מי שהייתה לו נגישות למסמכים אלו, הן במשרד מבקר המדינה והן בפרקליטות. צריך לשלוח את כולם לפוליגרף, וראוי שיוסף שפירא ושי ניצו יודיעו שהם עצמם יהיו הנבדקים הראשונים. ואם וכאשר יימצא המדליף, יש להעמידו לדין פלילי - למען יראו וייראו: רשויות אכיפת החוק פועלות לפי החוק, הן עוסקות באיתור עבריינים ובתיקון ליקויים, ולא במעשי פוטש.