בשבוע שעבר פרסמתי מאמר שכותרתו "ערביי
ישראל-האם הם גשר לשלום?" שעסק בהקצנה של המנהיגות הערבית בישראל והבאתי כדוגמה את מאמרו של השופט-קאדי בדימוס פרופסור אחמד אלנאטור, לשעבר נשיא בית הדין השרעי לערעורים אשר ניסה, באמצעות מאמר שפרסם בעיתון "כול אלערב", הממומן בחלקו על-ידי מודעות של לשכת העיתונות הממשלתית (לפ"מ), לדחוף את הנהגת הרשות הפלשתינית ואת הרשימה המשותפת בישראל לפעילות אנטי ישראלית בזירה הבינלאומית.
כתבתי גם שהמוזר הוא שהמנהיגות הערבית בישראל מנסה ללמד את הנהגת אש"ף והרש"פ מהי "ווטניה" (לאומיות- בערבית) אולי בגלל שהיא מואשמת בשיתוף פעולה עם ישראל והיא רוצה להוכיח, באמצעות נקיטת עמדות קיצוניות, כי הדבר אינו נכון.
אולם, מסתבר עתה שהשופט-קאדי אחמד אלנאטור איננו מרוצה גם מתפקודה של ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל כפי שהדבר בא לידי ביטוי במאמר שפרסם ב-9 באפריל, בעיתון "כול אלערב" היוצא לאור בנצרת, תחת הכותרת "מבחנה של ההנהגה ביום האדמה".
מדי שנה, ב-30 במרס, מציינים בשטחים ובמגזר הערבי בישראל את "יום האדמה". מדובר בציון אירוע הכולל שביתה כללית והפגנות של החברה הערבית בישראל נגד החלטת ממשלת רבין הראשונה להפקיע כ-20 אלף דונם אדמות של אזרחים ערבים בגליל ב-1976. במהלך הפרות הסדר באותו היום נהרגו, מירי כוחות הביטחון, שישה מפגינים ערבים.
השנה, צוין "יום האדמה" ה-39 בשתי תהלוכות מרכזיות בכפר דיר חנא שבגליל ובעיירה רהט בנגב. ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל קבעה שהשנה לא תהייה שביתה כללית במגזר הערבי, דבר שלדברי גורמי הביטחון, סייע לשמירת השקט היחסי באותו היום.
מאמרו של השופט-קאדי אלנאטור מלא בביקורת על ההנהגה הערבית שהחליטה על אי-קיום השביתה הכללית הפעם. הוא משבח את חלק מהתושבים הערבים שהחליטו בכל זאת להשבית כמה פעילויות ב"יום האדמה", למרות החלטת ההנהגה, ורומז כי ההנהגה הערבית נעדרת כריזמה, אומץ ותכנון, היא חסרת מעש ובעצם איננה הנהגה כי איננה נלחמת כראוי בגזל אדמות הערבים. הוא מהלל ומפאר את "יום האדמה" ומשמיץ את הציונות כי הינה "קולוניאליסטית" ו"גוזלת את האדמה (הערבית)".
אינני משפטן אך להערכתי מאמרו של השופט-קאדי בדימוס אחמד אלנאטור מכיל דברי הסתה חמורים.
אלנאטור קורא לקיים את פעילויות "יום האדמה" במשך חודש שלם ולא רק ליום אחד, הנה הציטוט:
"יום האדמה היה צריך להימשך חודששבו יוצגו סרטים המתעדים את פרויקט ההתנחלות הציונית,את פעולת גזל האדמה, את מסירות הפלאח הפלשתיני, את הדבקות באדמתו ובכבודו, היה צריך להקים ארכיון המתעד את האירועים באופן מפורט בהתאם לנרטיב הפלשתיני, יתר על כן לתעד את
אירועי הנכבה והגירוש והטבח כדי שיעברו לתודעה של הדורות הבאים". בהמשך מאמרו הוא מפרט שורה של הצעות לאופן שבו יש לקיים את "יום האדמה" ובהן גם הצעה להזמנת אמצעי התקשורת ושגרירים(זרים) לוועידות עממיות כדי להשפיע על דעת הקהל המקומית והעולמית.
היועץ המשפטי לממשלה
יהודה וינשטיין חייב להידרש לסוגיה הזו ולבדוק את כל דברי הבלע שמפרסם השופט-קאדי אחמד אלנאטור ואם אכן יש בהם הסתה לפעול על-פי המתחייב מהחוק. לא יעלה על הדעת שאדם שהחזיק במשרה חשובה ברמה של שופט עליון ייתן דרור לחרצובות לשונו וישתלח באופן הזה במדינת ישראל.
לא פחות חשובה היא השאלה מה עושים גורמי החוק בעניין העיתון "כול אלערב" המשמש תקופה ארוכה כפלטפורמה לניגוחה של מדינת ישראל ופרסום דברי שטנה נגדה, החל מהתבטאויות איסלאמיות קיצוניות וכלה בביטויים לאומניים ארסיים הפוגעים במרקם הדו-קיום בין יהודים לערבים במדינת ישראל.
חופש הביטוי הוא דבר חשוב במדינה דמוקרטית כמו מדינת ישראל אך ברגע שהוא מנוצל לרעה ובניגוד לחוק הוא עלול לפגוע בדמוקרטיה ובאושיות המדינה.
מחד-גיסא, העיתון נהנה מכספי המדינה שממנים חלק ממנו, באמצעות המודעות שמפרסמת לשכת העיתונות הממשלתית (לפ"מ), ומאידך-גיסא הוא נושך בפראות את היד שמאכילה אותו. הגיע הזמן גם שיקומו הקולות המתונים בחברה הערבית בישראל, ואני מאמין שקיימים כאלה, כדי שישמיעו את קולם באומץ נגד ההתבטאויות הקיצוניות שמשמיעים אחמד אלנאטור ודומיו מעל בימת "כול אלערב" אם אכן הם חפצים בהשתלבות אמיתית במדינת ישראל.
היכן
איימן עודה, ראש הרשימה הערבית המשותפת שבראיונות לתקשורת הישראלית השווה את עצמו לנלסון מנדלה וצ'רצ'יל? זו ההזדמנות שלו להראות לציבור היהודי במדינת ישראל מה באמת חושבת ההנהגה הערבית בישראל שנבחרה כחוק, האם היא דוגלת בדעות של אחמד אלנאטור של התבדלות והקצנה או ברעיונות של השתלבות אזרחית מלאה והשלמה עם קיומה של מדינת ישראל.
עוד יותר חמור מדוע לשכת העיתונות הממשלתית של מדינת ישראל איננה מפסיקה את הפרסום בכלי תקשורת אשר נלחם במדינה באופן כה קיצוני!.
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
