בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
קראתי פעם מאמר מסופר ידוע, בהקשר שני העולמות אצלנו - דתיים-מאוד מסוג המפגינים בעמנואל, ואולי קצת פחות קיצוניים מהם. אבל אז, וגם היום, דומה שלא צריכים הוכחות ובייחוד בימים אלה, כשיש אצלנו שני עמים - המאמינים בכל ליבם ורמ"ח איבריהם ואותם שלא כמותם, כלומר, הישראלים היושבים כאן וזה הרי מתבטא שנים. לכן הציע אותו סופר במאמרו שכותרתו הייתה, "בואו ונחלוק" ליצור כאן שתי מדינות - ישראל ויהודה - שכל אחת תחיה ותתנהל בנפרד, צבא ומוסדות משלהם ואם ירצו, יקייימו יחסים דיפלומטיים ואולי לא. אגב, מי שזוכר, לפני שנים רבות, אם אני זוכר טוב, בתקופת מלחמת העצמאות, נטורי קרתא, הניפו דגל לבן, לקראת הפלשתינים וגם היום יש איש נטורי קרתא אצלם והוא היה גם ידידו של יאסר ערפאת. איני בטוח למה התכוון מחבר המאמר; מכל מקום, הפערים הם כה גדולים עד כדי כך שממש מדובר בשני עמים, וימים אלה הולכים ונהיים הוכחה שאין טובה ממנה.
|
תאריך:
|
17/06/2010
|
|
|
עודכן:
|
17/06/2010
|
|
עתידי המנחם
|
|
בתחילה כתבתי בזעם: "הבוס לא תמיד צודק, אבל הוא תמיד... הבוס". זו כמובן סיסמה כמו היתולית המככבת בלא מעט משרדים. "כלל לא מעניין אותי", כתבתי, "כלל לא מעניין אותי לדעת אם צודק בית המשפט בפסיקתו אם לאו. העניין הוא שהוא הסמכות העליונה במדינת ישראל לקבל החלטות, ואם תחליט הרשות המבצעת כי היא רשאית לא לבצע את צו הרשות השופטת, המשמעות היא אחת בלבד: 'בימים ההם אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה'. וזה חד-משמעית נותן לגיטימציה לגנב לגנוב, ולאנס לאנוס, ולרוצח לרצוח. כי אם אין מלך בישראל, אז אין מלך".
|
|
|
הדברים שנאמרו על-ידי רבה של מגדל העמק, הרב דוד גרוסמן, בתום השבעה בהספד על הרב מרדכי אליהו זצוק"ל, אינם אלא דברי צביעות והגיע הזמן שהציבור ידע את האמת.
|
|
|
|
|
|
כולם מדסקסים בשאלה כמה "יקבל" מאבטחו של הרמטכ"ל, אבל לי יש בעיה אחרת. בעיה עם ה-NaCl. בעיה שהתחילה אצלי, דומני, ביום הארור ההוא, בו ראיתי בתדהמה איך ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה, איך זה, לעזאזל, איך זה, לעזאזל, ש"מיטב בחורינו המצוינים", מלח הארץ, מתגלים פעם אחר פעם אחר פעם אחר פעם, באותן השניות הבודדות בהן הם נדרשים באמת להוכיח את יכולתם, ואפילו רק באותן נסיבות נדירות בהן רק מעטה החשאיות המחבק והמגונן אך לרגע קט מוסר מהם. מסתבר לנו, שוב ושוב ושוב, בתדהמה, שאם אכן הם מלח, נראה כאילו שהם בעצם מקסימום מלח אנגלי.
|
|
|
|
|
|
|