|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
בהיעדר תרבות של לקיחת אחריות, החל בשרים בממשלה וכלה במנהלים, שיחקה שביתת עובדי הרכבות ביום חמישי האחרון לידיה של ההנהלה הכושלת של הרכבת, שמיהרה להטיל את האחריות לכל התקלות שהיו ברכבת על כתפי העובדים והוועד שנותר ללא הגנה רצינית מההסתדרות והעומד בראשה עופר עיני
|
|
העובדים ''מתאבדים'' יחד עם הנוסעים [צילום: שמוליק רחמני]
|
|
|
|
|
|
|
ביום חמישי האחרון (12.5.11) התנוסס שלט על אחד מחדרי ההרצאות במרכז הכינוסים של מלון ליאונרדו ברמת גן: "סדנא של מסילאים רכבת ישראל". חדר הדיונים שבו היה אמור להיות השלט נותר ריק - ולא במקרה. לא הרחק מהמלון, במרחק הליכה של 10 דקות על גשר הולכי-רגל רחב-ידיים, בתחנת סבידור בתל אביב, ארלוזורוב, המתינו כמה עשרות נוסעים על רציפי המסילות של הרכבות, וציפו לחידוש תנועת הרכבות ש הושבתה לילה קודם. הסיבה הישירה: מעצרה של יושב-ראש ועד העובדים המיליטנטית גילה אדרעי, בעקבות הפגנה מול ביתו של יושב-ראש הרכבת המיועד אורי יוגב. כמה שנים אחורה, בימים אחרים ובזמנים אחרים, מעצר של יושב-ראש ועד עובדים וחברי ועד היה לכשעצמו עילה מספקת להשבתת כל המדינה, ולא רק הרכבת. אבל היום, בעידן שלטונו של עופר עיני, שהצליח לייצר לעצמו את דמות היושב-ראש ה"שקול" והאחראי, דמם של יושבי-ראש הוועדים מופקר. בעצם לא כולם. סביר להניח שאילו במקום אדרעי היו עוצרים חלילה את יושב-ראש ועד חברת חשמל, או אל-על, או רשות שדות התעופה - היינו רואים את עופר עיני מעל כל מסך בכל תחנת שידור אפשרית. אבל כשמדובר ביושב-ראש ועד של פועלי הרכבת, המשתכרים בקושי שכר מינימום, האחרונים בשרשרת המשכורות הג'ובים והשחיתויות בארגון כושל זה - הכל מותר. |
|
|
יצחק הראל. האשמות בפיו
|
|
|
אבל השביתה הפראית של עובדי הרכבת שיחקה לידיהם של מנהלי הרכבת, אלו שאין להם אחריות על כלום, כדי לגלגל את כל החוליים של הרכבת בשנה האחרונה על כתפיהם של העובדים. כלי התקשורת, למרבה הצער, אצו רצו להעמיד מיקרופונים מול פיותיהם של המנכ"ל יצחק (חקי) הראל ומנהלים אחרים שהאשימו את העובדים בחבלה מכוונת בתקלות האחרונות. רוצה לומר, העובדים גרמו בכוונה לשריפה באחד הקרונות, גרמו לכמעט תאונה בין שתי רכבות והזיזו בכוונה קרון אחד מהמסילה. למותר לציין, כי מי שהיו על הקרונות באותן תאונות היו העובדים עצמם ולא חקי הראל, כלומר הם החליטו "להתאבד" יחד עם כל הנוסעים. את מרבית הקופונים ניסה לגזור ישראל כ"ץ, שר התחבורה, שבשבועות האחרונים מוצא את עצמו יותר מדי באולפנים ובמסיבות עיתונאים, שבהם הוא מסביר כשלים, מחדלים ואסונות שקורים בתחומים שהוא אחראי להם. בכל מדינה מתוקנת אחרת, ראש הממשלה היה מעיף את השר הביתה. אבל בישראל, גבולות האחריות הם שונים. ובהיעדר בעל-בית, יכול להרשות לעצמו מנכ"ל הרכבת חקי הראל לאבד עשתונות בפומבי ולגלגל את כל האחריות על מה שקורה ברכבת על העובדים. הוא לא אחראי לכלום וכמוהו כל יתר המנהלים, שהם לא רק חברים לנשק אלא גם בני משפחה קרובה או רחוקה.
|
|
|
|
|
יש חלופות לנסיעה ברכבת [צילום: פלאש 90]
|
|
|
באופן בלתי צפוי, התקשורת, כמעט כמו תוכי שמדלקם את אותו טקסט, אצה רצה לרציפים הריקים, כדי לאתר את הנוסעים ה"אומללים" שלא יוכלו להגיע לעבודה באותו יום. משל היינו לרגע בפריז, בלונדון או במנהטן, שם השבתת תנועת רכבות משמעותה באמת השבתה של כל המדינה. בישראל, על-פי נתוני רכבת ישראל, משתמשים ברכבת כ-2 מיליון נוסעים בשנה. רק בשביל הפרופורציות, קואופרטיב אגד לבדו, מסיע מדי יום 2 מיליון נוסעים ב-45 אלף נסיעות שהאוטובוסים שלו עושים. רוצה לומר, שעם כל ההבנה לכעס שיש לנוסע הישראלי שרוצה להגיע ברכבת לעבודה (פינוק אמיתי, יש להודות) יש חלופות אחרות. ליד כל תחנת רכבת יש גם תחנות אוטובוסים, יש מוניות ואם אין ברירה, אז נוסעים ברכב הפרטי.
|
|
|
כ"ץ. עליו לקבל החלטות אמיצות [ששון תירם]
|
|
|
כאשר התקשורת עושה מיסגור לסיפור מסוים, היא נוטה להתעלם מהעובדות. הנה עוד פרט קטן ובלתי חשוב לכאורה: העילה להפגנה אינה קשורה בכלל למה שקורה ברכבת בזמן האחרון. מדובר על סכסוך עבודה שהחל לפני יותר משנה, הרבה לפני התקלות החמורות. הנהלת הרכבת שפכה כמה מיליוני דולרים כדי לשלם לחברת יעוץ קנדית שהמליצה לה להוציא את כל עבודות התחזוקה של הרכבת החוצה. העובדים מפרשים זאת כאיום, ובשמן של 2,000 משפחות שמתפרנסות מעבודה ברכבת הם יצאו למאבק לגיטימי בתיווך ההסתדרות. אבל כבר אמרנו הרי שדמם של פועלי הרכבת מותר, אף אחד לא מחשיב אותם יותר מדי, הם ה"פועלים השחורים" שמצויים יום-יום על המסילות, על הרציפים וליד סדנאות התחזוקה, בניגוד לבוסים שלהם, שיושבים במשרדים ממוזגים, ונוסעים לעבודה ברכב על-חשבון הציבור, למעט פעמים בודדות, שבדרך-כלל מתוקשרות היטב בכל אמצעי התקשורת. אבל כמו שאמרנו, בזמן מיסגור, התקשורת אומרת לכולם "אל תבלבלו אותי עם העובדות". העובדים אשמים. נקודה. אין ספק ש רכבת ישראל דורשת רענון וטלטול אמיתי. אבל הטלטול הזה צריך להתחיל מלמעלה ולא מלמטה. הוא דורש קודם כל שר נטול שיקולים פוליטיים, שיהיה מסוגל לקבל החלטות אמיצות, לא רק בנוגע לעובדים סוררים אלא לגבי כל הנהלת החברה. רפורמה כה עמוקה כפי שנדרשת ברכבת, יש לה סיכוי להצליח רק בשיתוף העובדים, שזכותם לדאוג לפרנסתם. "הפרטה" אינה מילת קסם לכל דבר ומעולם לא הוכח שהיא מגבירה בטיחות. הפרטה יכולה להיות מנוף לצמיחה ולקידום עובדים מבלי לפטר איש, אבל כדי שזה יקרה דרושה קודם כל הנהלה אחראית שמצליחה ליצור אמון במערכת היחסים שלה עם העובדים, שיודעת להכריע במו"מ לגיטימי, ושלא מגלגלת עליהם את האחריות למחדלים ולכשלים שהם קודם כל פרי ניהול כושל שלה ושל אלו הממונים עליה בממשלה. אבל באין ממשלה ובאין נציגות אמיתית של עובדים, שמגנה על הוועדים ומסייעת להם, כתבי התקשורת צפויים לעוד הרבה סיפורי נוסעים מאוכזבים ברציפי הרכבת.
|
|
| תאריך:
|
14/05/2011
|
|
|
עודכן:
|
15/05/2011
|
|
יהודה קונפורטס
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
ישע
|
15/05/11 13:09
|
|
אני מתגורר בישוב בדרום הארץ. הגשתי בקשה להיתר בניה של בית פרטי עם גג בטון שטוח, ועם חדר מדרגות העולה אל הגג. את הגג שרצפתו בטון ומותקנים בו דודי שמש ומזגנים - הקפתי במעקה. הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה דורשת ממני לכלול את שטח הגג בחישוב אחוזי הבניה והאגרות כאילו מדובר במרפסת. האם הדרישה מוצדקת?
|
|
|
|
|
סטטיסטיקה רשמית מסתירה לעיתים קרובות יותר מאשר היא מגלה, וכך גם הסטטיסטיקה המשטרתית. גם הנתונים המפורסמים פעם בשנה ע- ידי משטרת ישראל מגלים טפח ומסתירים טפחיים.
|
|
|
|
|
גדעון לוי, מבכירי העיתונאים בהארץ, רואה בפרופ' נועם חומסקי דמות מופת של איש רוח שראוי להקשיב לדבריו. במספר מאמרים שפרסם בשנה האחרונה, תקף גדעון לוי את החלטתה של ממשלת ישראל למנוע את כניסתו של פרופ' חומסקי לשטחה, וחלק שבחים על תפיסת עולמו המוסרית הנעלה.
|
|
|
|
|
"כצאן לטבח" - משמעות הביטוי הוא שעם ישראל הלך להשמדה ללא כל ידיעה שהולכים לרצוח אותו, ממש כפי שהצאן לא מבין ואין לו כל תחושת סכנה בדרכו לבית מטבחיים
|
|
|
|
|
זה קורה בדרך כלל בקרב הבריות, שאנשים, מבוגרים ותלמידים, במקום ללכת לחנות ולקנות או להחליף ספרים, עושים זאת בעצמם. אבל כאן מדובר בספרי היסטוריה ובשני ראשי ממשלות. ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו וראש הממשלה של הרשות הפלשתינית סאלם פיאד. בעצם הם לא החליפו ממש ספרים, אלא כל אחד למד ממשנתו של האחר. סלאם פיאד למד מהרצל ובן-גוריון, ואילו ביבי למד ממקראות ה"נכבה".
|
|
|
|
|
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
