הנאורות הצרפתית מול גל הרצח המוסלמי

באופן אבסורדי הרי מקור כוחה וגאוותה של צרפת על יסודות הדמוקרטיה שלה, בכלל ועל הצהרת זכויות האדם והאזרח, בפרט, הינו מקור חולשתה ותבוסתה הוודאית (אם לא תשנה במהרה תפיסתה וגישתה הליברלית הזו), אל מול גל הטרור והרצח המוסלמי, הגואה בעריה, מבית מדרשה של המדינה האיסלאמית, המוכרת גם בשם ובכינוי ארגון דאעש כמפורט ב"ויקיפדיה", הצהרת זכויות האדם והאזרח (בצרפתית: La Déclaration des droits de l'homme et du citoyen) הינה אחד מהמסמכים היסודיים ביותר של המהפכה הצרפתית, המגדיר הזכויות של כל יחיד והזכויות הקולקטיביות של האומה. ההצהרה נתקבלה ב-26 באוגוסט 1789, על-ידי האספה המכוננת הלאומית, כצעד ראשון לקראת כתיבת חוקה. שלא כמו הכרזת העצמאות של ארצות הברית, הרי הצהרת זכויות האדם והאזרח אמורה להיות בעלת משמעות אוניברסאלית, בהגדירה מלבד זכויות של אזרחים צרפתים, גם זכויות "כל בני האדם ללא יוצא מן הכלל".

לעקרונות הצהרת זכויות האדם והאזרח, יש ערך חוקתי, על-פי הוראות החוק הצרפתי הקיים והנוהג כיום, ניתן לעשות שימוש בהם על-מנת להתנגד לחקיקה או לפעולות ממשלתיות אחרות. עקרונות אלה שנוסחו בהצהרה הם בעלי ערך חוקתי בחוק הצרפתי בן ימינו. ייתכן, כי בזמן שההצהרה נוסחה ונתקבלה על-ידי המרקיז דה לאפאייט ואומצה על-ידי האספה הלאומית, היא הייתה אמורה להיות חלק ממעבר ממלוכה אבסלוטית למלוכה חוקתית. רבים מהעקרונות בהצהרה מטרתם להתנגד למוסדות ולנוהגים של המשטר הישן בצרפת שלפני המהפכה. למעשה, צרפת נעשתה לרפובליקה תוך זמן קצר, אולם מסמך זה נותר כאבן יסוד של המבנה הפוליטי הנוהג בצרפת, עד ימינו אנו.

העקרונות שנוסחו בהצהרה מגיעים מהעקרונות הפילוסופיים והפוליטיים של תקופת ההשכלה, כגון אינדיבידואליזם, האמנה החברתית כפי שראה אותה ז'אן-ז'אק רוסו, והפרדת הרשויות על-פי מונטסקייה. ייתכן, כי ההצהרה התבססה גם על הצהרת העצמאות האמריקנית והצהרת הזכויות של ורג'יניה שפותחה בידי ג'ורג' מייסון, שבעצמה התבססה על מגילת הזכויות האנגלית מ-1689. הצהרת העקרונות הכילה את הגרעין של ארגון מחדש רדיקלי בהרבה של החברה מזה שכבר אירע. רק שישה שבועות לאחר כיבוש הבסטיליה, ושלושה שבועות לאחר ביטול הפאודליזם, הכריזה ההצהרה על הדוקטרינה של שלטון עממי והזדמנויות שוות. הנה מספר סעיפי יסוד של ההצהרה, הכלולים בה, כדלהלן:

סעיף 1 - "בני אדם נולדו והינם חופשיים ושווים בזכויותיהם. ניתן להצדיק הבחנות בחברה רק בשל התועלת הכללית".

סעיף 3 - "מקורו של כל שלטון באומה, ואין אף אדם שיכול לטעון לסמכות כלשהי שאינה מגיעה ממנה באופן ברור".

עקרון זה נוגד המצב הקדם-מהפכני, בו טענה הדוקטרינה הפוליטית של המלוכה כי מקור החוק בזכות האלוהית של המלך.

סעיף 6 - "כל האזרחים, השווים בעיני החוק, זכאים באופן שווה למשרות שלטוניות, כהונות ציבוריות ותפקידים ציבוריים, על-פי יכולתיהם וללא כל הבחנה לבד מכישרונם ותכונותיהם".

גם עקרון זה מנוגד באופן ברור לחלוקה הקדם-מהפכנית של החברה לשלוש שדרות (הכנסייה, האצולה ויתר האוכלוסייה, הידועה כשדרה השלישית). לשתי השדרות הראשונות היו זכויות מיוחדות. בייחוד מנוגד הוא לרעיון של אנשים ה"נולדים" לתוך האצולה או למעמד אחר, ונהנים מזכויות מיוחדות בשל כך. לכל האזרחים מובטחות הזכויות של "חירות, רכוש, ביטחון, והתנגדות לדיכוי". ההכרזה טוענת כי הצורך בחוק נובע מהעובדה ש "...הזכויות הטבעיות של כל אדם קיימות כל עוד הן אינן מפריעות לאדם אחר ליהנות מאותן הזכויות". כך, ההכרזה רואה את החוק כ"ביטוי של הרצון הכללי", המיועד לסייע לשוויון הזכויות הזה ולאסור על כל "מעשה שמזיק לחברה".

ההצהרה מציבה עקרון דוגמת הנחת חפותו של אדם עד שהוכח אחרת, חופש הדיבור והעיתונות, וכן חופש דתי קצת פחות כולל - "כל עוד... הביטוי של הדעות הדתיות שלהם אינו פוגע בסדר הציבורי כפי שנקבע בחוק". היא מאשרת הזכות לקנין, תוך שמירה על זכויות הציבור.

הדרך היעילה והמהירה להילחם בגל הטרור המוסלמי השוטף צרפת לאורכה ולרוחבה, הינה חקיקת חרום, הפוגעת, במידה זו וגם/או אחרת בזכויותיהם הבסיסיות של תושבי ואזרחי צרפת, כדי להעניק אפשרות לביצוע מהלכי חרום לכוחות הביטחון והמשטרה הצרפתיים - ובמהירות. הבעיה העיקרית נעוצה בכך, שמי "שנולד" אל תוך עקרונות הדמוקרטיה הצרפתית הנרחבים אינו שש "לוותר" על עקרונות דמוקרטיים אלה, אפילו במחיר שמירה על חרותו, חייו ובטחונו האישי. כבר אתמול ניתן היה לראות כי ההכרזה, בדבר הטלת עוצר על פריז, לא החזיקה מים. הצרפתיים, בכלל ותושבי פריז, בפרט, אינם מוכנים לקבל כל מגבלה שהיא על חרותם - ואפילו לא במחיר סיכון חייהם הם.

עד שלא יפנים ועד שלא יכיר הציבור הצרפתי כי תפיסת הנאורות והדמוקרטיה שלו, נמצאת באיום מתמיד, מלחמתי ובלתי פוסק אל מול גל רצח מוסלמי, שאין כל יכולת להתפשר עמו - ויש להשמידו ולחסלו, בעודנו באיבו - עלול גל ההרג והרס המוסלמי להשתרש בצרפת ולנחול ניצחון אחר ניצחון. עקרונות דמוקרטיה והצהרת זכויות האדם והאזרח הצרפתיים הם ערך נשגב ונעלה. דווקא - דווקא במלחמה יומיומית ומתישה מול אויב קנאי וחסר מעצורים, חייבים עקרונות דמוקרטיים לסגת לאחור ותוך פגיעה - מידתית וגם/או בלתי מידתית, במודע ובעליל - בעקרונות דמוקרטיים חשובים אלה, תהא מידת פגיעה זו אשר תהא, בהתחשב בכך שזו היא פגיעה - אפילו בלתי מידתית, אבל לזמן מוגבל.