איש אינו שר באלפו את בוב דילן. כי שם יודעים מה הוא שר. שרים אותו בוושינגטון, ובלונדון, ובמוסקבה, ובירושלים, וגם, בטוקיו שרים אותו ואני מניח כי גם במוסקבה, כי גם באוסלו אין לאיש מושג מה הוא שר. זה היה מזמן. לפני שהכתירו אותו בפרס נובל לספרות. לפני כשהוא האמין עוד כי הוא רק טרובדור של שאלות עתיקות כמו אבן הצור ממנה עשה האדם ראשי חיצים, שנולדו להיוותר בלי תשובות, כשהחיים בראשיתם נראו כלידה לשם מחאה. עכשיו, הוא הזקין, עכשיו המחאה הלכה לטרקליני הצביעות, לסלונים של מדם העמדת פנים, והתעטרה בזירי דפנה. אבל השיר הנושן ההוא רודף את הפרס, ואיננו חדל לחבל במנוחה
מכיוון שכולם כועסים על ישראל ללא סיבה אמיתית, רק מתוך אנטישמיות, לתת את המתנה...
