גיום מוסו סופר המתח המצליח ביותר בצרפת כבר זכה שספריו תורגמו ל-33 שפות ונמכרו כ-18 מיליון עותקים, כשכבר בגיל עשר זכה בפרס בתחרות לסיפורים קצרים. זהו ספרו הרביעי שתורגם לעברית לאחר משחק של זמן, קולו של מלאך, ומחר. זהו ספר מתח שלא רק שלא ניתן להפסיק לקרוא ברצף, אלא שהוא מתחיל ישר במהלך חמישי של מתח.
כבר מכריכת הספר ניתן לעמוד על כך:" ניו-יורק, שמונה בבוקר. אליס, שוטרת פריזאית צעירה, וגבריאל, פסנתרן ג'ז אמריקני, מתעוררים אזוקים זה לזה על ספסל בסנטרל פארק. הם לא מכירים ולא זוכרים שנפגשו. בערב הקודם אליס בילתה עם חברות בשאנז אליזה, ואילו גבריאל ניגן במועדון בדבלין. בלתי אפשרי? ואף על-פי כן... כל כך הרבה שאלות מבלבלות עולות בהם. איך הם הגיעו למצב הזה? של מי הדם המכתים את חולצתה של אליס? למה חסר כדור באקדח שלה"?
לכאורה זהו ספר מתח בעקבות רוצח מסוכן. למעשה זה הרבה יותר מכך, וגם מורכב עם סוף מפתיע, מה שמסביר את ביקורתו של הגרדיאן: "גיום מוסו עושה זאת שוב. סנטרל פארק משאיר את הקורא בלי נשימה עד לעמוד האחרון. הרפתקה מסחררת שנמשכת פחות מ-24 שעות כמו נסיעה ברולרקוסטר".
מבחינתי מוסו עומד בשורה הראשונה של סופרי המתח כיום בעולם. ספר אחד שכתב כבר הפך לסרט. אני מחכה בצפייה רבה להפיכת ספר זה לסרט.( כשאני קורא ספר מתח, אני רואה סרט מול עיני).
