שטחי מוג'יהאדין

"אנו מתמודדים באופן ריאליסטי עם השלב הנוכחי. מדינה פלשתינית עצמאית עם ריבונות מלאה על הגדה המערבית ורצועת עזה, זהו פתרון זמני ושלבי". מוסא אבו מרזוק (סגן ראש הלשכה המדינית של חמאס).

כשמדברים על המושג "האביב הערבי", מדברים בד"כ על טלטלות מזרח תיכוניות טיפוסיות שהתרחשו סביב שנת 2011. יחד עם כל טלטלה שכזו, גם המושג קיצוניות מקבל ממד חדש ושונה.

במצרים, שנחשבת מדינה ערבית מתונה יחסית, התחלפו רק בשנים האחרונות בזה אחר זה שלושה משטרים. בסוריה, מלחמת אזרחים מתמשכת שממשיכה לגבות קורבנות רבים, מתחוללת חלוקה דה פקטו של שטחים. גם בעירק שאחרי יציאת הצבא האמריקני, ישנה חלוקה לאזורים שונים הנשלטים בכוח על-ידי ארגוני טרור. כבר מזה שנים שהעולם הערבי כולו מתנדנד בטלטלות עזות ובמדדים של אכזריות, קיצוניות והמוני בני אדם מופקרים שנטבחים אל לא עוול בכפם באופן יומי.

האחריות לרצח, לטרור, לאי היציבות במזרח התיכון נופלת בראש ובראשונה על השלטונות שהפקירו את האזורים הללו למערכות שלטון עם חולשה ציבורית וביטחונית שאינם יכולים להתמודד בצורה אפקטיבית עם ארגוני הטרור הרצחניים.

למילים בערבית, יש בד"כ שורש בעל שלוש אותיות. במילה מוג'יהאדין השורש ג'-ה-ד כוונתו 'מאמץ' ומגיע מאותה משפחה של המילה ג'יהאד שכוונתה להשקעת מאמץ, לכן מוג'יהאד הוא בעצם פעיל שמתאמץ ומקושר באופן ישיר למשמעות האיסלאמיסטית של "לוחמי הקודש למען האיסלאם".

בעת שלטון טליבאן, שימשה אפגניסטן בסיס טרור עיקרי ומשמעותי לאוסאמה בן-לאדן ולארגון הגי'האד הסלפי אל-קאעידה שהיה תחת הנהגתו. הארגון נקשר מאוחר יותר בתכנון פיגועי 11 בספטמבר 2001.

אחד מוותיקי המנהיגים של ארגוני המוג'יהאדין באפגניסטן - מחמוד אבו סייף, הצטרף לחמאס בשנות ה-90 והתפרסם כמי שביצע מרדף אחרי סוכני מוסד שהרעילו את חאלד משעל ברבת עמון.

לאחר שארה"ב ומדינות הקואליציה כבשו את עירק בשנת 2003, נמשכה הלחימה בעירק על-ידי המוג'יהאדין שחדרו לגבולות המדינה לאורכה ולרוחבה. רוב טרור המוג'יהאדין בעירק, היה באחריות ישירה של אבו מוסעב א-זרקאווי, שהיה מחבל בינלאומי ממוצא ירדני.
א-זרקאווי היה אחד מבכירי אל קעיאידה ומנהיג שלוחת ארגון הגי'האד בעירק.

בעקבות האביב הערבי, הגיעו המוני מוג'יהאדין מכל רחבי העולם למדינות ערב. המטרה פשוטה: לחימה מתמדת לצד ארגוני הגי'האד הסוני או השיעי שנלחמו אלו באלו. מלחמת האזרחים בסוריה, היא דוגמה מאוד טובה לכך.

בעקבות הקמת ג'בהת א-נוסרה שהוא בעצם סניף אל-קאעידה בסוריה, הגיעו למדינה המוני מוסלמים סונים ממדינות ערב השונות וגם ממדינות אירופה על-מנת להצטרף לארגון הגי'האד. באותו זמן ממש, הגיעו גם עשרות אלפים של מוג'יהאדין מוסלמים שיעים מאירן (משמרות המהפיכה), מלבנון (חיזבאללה), מפקיסטן ומאפגניסטן, זאת על-מנת לסייע לשלטון הפרו אירני בסוריה ובעירק כנגד המורדים הסונים.

דאעש (המדינה האיסלאמית), הינו למעשה אחד מגלגולי הארגון הגי'האדיסטי של א-זרקאווי שהתפצל מאל-קאעידה. דאעש מושכים אלפים של מוג'יהאדין מרחבי העולם שרואים בגי'האד, מטרה קדושה להחזרת האימפריה המוסלמית.

העולם הערבי תופס באופן שונה לגמרי תפיסה צבאית מערבית שנסוגה משטחים שהוחזקו על ידיה. במקרה של ישראל, לאחר עזיבת צה"ל את גוש-קטיף בעת תוכנית ההינתקות רוב רובו של השטח הננטש נשאר שומם למדי מלבד שימוש בניין ביה"ס האזורי של נווה דקלים לשעבר לטובת אוניברסיטת אל-אקצה אשר נשלטת על-ידי חמאס. חמאס הקים בנוסף מחנות לאימוני טרור גי'האדיסטי באזור התעשיה שהיה קיים ליד היישוב.

התגובה הרשמית ביותר בעולם המוג'יהאדין להינתקות מרצועת עזה, הגיעה משלטון האייתולות באירן, כאשר נאמר כי הקיפאון המדיני כלפי הישות הציונית ונסיגתה מקצת השטחים הכבושים, הינם בין הסממנים שמעידים על שקיעה בה ישות זו נמצאת.

צוין כי רוח ההתנגדות והמאמץ של העם הפלשתיני לקבל בחזרה את זכויותיו שנגזלו ממנו השפיעו מאוד על מצבה של הישות הציונית. גם בגזרת לבנון השפיעה הנסיגה על הרמת קרנו בעולם הערבי של ארגון חיזבאללה, זאת כיוון שהארגון נתפס כמי שגרם לנסיגת צה"ל. "נאום קורי העכביש" של מזכ"ל חיזבאללה חסן נאסראללה דיבר על כך שישראל על פנים רק נראית חזקה צבאית וטכנולוגית, אך החברה הישראלית חלשה, עייפה ממלחמות ובעיקר מיואשת.

לאחר נסיגת צה"ל מדרום לבנון, התבסס ארגון חיזבאללה בשטחים אלו תוך כדי כך שהוא מתחמש באמצעי לחימה חדשים שהועברו לרוב מאירן דרך סוריה. לחיזבאללה עדיין קיים מערך ביצורים בשטחים אלו ששוקם מאז מלחמת לבנון השנייה, כמו גם מערך רקטות וטילים ארוכי טווח במטרה לצמצם עד כמה שאפשר את מאזן הכוחות מול ישראל באופן המהווה איום גי'האדיסטי משמעותי.