1. אתם יודעים כיצד ינסה בנימין נתניהו להשיג דחייה בשימוע? נדמה לי שקיבלנו רמז בדבריו אמש (יום ב', 10.6.19) של פרקליטו, עמית חדד: "עשרות הודעות חסרות, עשרות מסמכים חסרים. אם הם לא נמצאים אצלנו, אי-אפשר לקרוא אותם". זה יהיה הנימוק: חסרים חומרי חקירה מהותיים.

החוק מחייב להעביר את חומרי החקירה לנאשם לאחר הגשת כתב האישום. כל נושא השימוע שלפני כתב האישום אינו מעוגן בחוק אלא בכללים של היועץ המשפטי לממשלה (שקובע לעצמו את הכללים לפיהם הוא ואנשיו פועלים, אבל זה סיפור אחר). לפי כללים אלו, מאחר שהשימוע אינו מיני-משפט, יש למסור לפרקליטיו של החשוד את עיקרי חומרי החקירה. וכאן מתחילות הבעיות.

השאלה מהו חומר חקירה רלוונטי, מעסיקה את בתי המשפט בכל תיק גדול. יש על זה הרבה פסיקה של בתי משפט השלום והמחוזי, ולא מעט פסיקה של בית המשפט העליון - אבל בלתי אפשרי לקבוע רשימה סגורה או אפילו דוגמאות מנחות. המגוון כל כך רחב והנסיבות כל כך משתנות, עד שאין ברירה אלא לנסות ולהתאים את הכללים לכל תיק ספציפי. ואם כך כאשר מדובר בחומרי חקירה - קל וחומר כאשר מדובר בעיקרי חומרי החקירה. מי קובע מה עיקר ומה טפל? מי יכול לומר מה חשוב להגנה?

"אין חקר לתבונת סניגור מוכשר", קבע נשיא בית המשפט העליון המנוח, יצחק אולשן. מסמך שיכול להיראות לתביעה חסר חשיבות, עשוי להוות אבן פינה להגנה. עדות טכנית לכאורה, יכולה ללמד על פגמים מהותיים בחקירה. ומאחר שכאמור אין שום כללים ברורים, וחובה לתת לנאשם כל סיכוי סביר להגן על עצמו, זהו פתח רחב לוויכוחים אין-קץ.

חדד יכול לפנות לבית המשפט המחוזי בירושלים - שם אמור להתנהל התיק - ולבקש לחשוף בפניו עוד חומרי חקירה. הפרקליטות תתנגד. יהיה ויכוח ארוך, ולא משנה כיצד ייגמר - הצד המפסיד יערער לבית המשפט העליון. זה לבד יכול לקחת כמה שבועות טובים, ובהנחה יותר ריאלית - כמה חודשים (יש בדרך גם פגרה בבתי המשפט). וזה יכול להיות אמיתי לחלוטין, בלי שנייחס שיקולים זרים לפרקליטות (הסתרת מידע) או להגנה (משיכת זמן).

2. מה יקרה אם נתניהו יצרף עורך/י דין לחדד? האם זו תהיה עילה לבקש דחייה בשימוע, כדי לאפשר לפרקליט/ים החדש/ים ללמוד את התיק? התשובה איננה חד-משמעית. ככלל, שינוי בייצוג אינו מצדיק אפילו דחייה בדיון משפטי - אבל בפועל, בית המשפט בדרך כלל נותן דחייה כלשהי, ולו רק מפני מראית הצדק. יש בזה היגיון, אבל צריך למנוע מחשודים/נאשמים את האפשרות לבצע מניפולציות באמצעות שינויי ייצוג - וגם זה קורה מדי פעם.

המקרה של נתניהו עוד יותר מסובך, ולא רק בגלל רגישות התיק. לנתניהו היו כמה וכמה פרקליטים, שלטענתו נטשו אותו בשל חוסר יכולתו לשלם להם. אבל כאן נכנסת לתמונה הדחיינות הכרונית של נתניהו. הוא הרי יודע מזה זמן רב, שמיוחסים לו חשדות חמורים בשלושה תיקים, שלפחות אחד מהם - תיק בזק (פרשה 4000) - הוא מגה-תיק מבחינת חומר הראיות. נבות תל-צור ייצג אותו זמן רב, פיני רובין הצטרף בהמשך. נתניהו יודע היטב כמה הם עולים, וקשה להאמין שהוא באמת השלה גם את עצמו ש"לא יהיה כלום כי לא היה כלום".

זה אומר, שנתניהו היה צריך לטפל לפני הרבה זמן בהסדרת מימון הייצוג. ועכשיו ניזכר בעובדות. כאשר ביקש נתניהו ממבקר המדינה דאז, יוסף שפירא, היתר לקבל תרומות - שלח אותו שפירא לוועדת ההיתרים. פרקליטו של נתניהו, יעקב וינרוט המנוח, טען שלוועדה כלל אין סמכות וסירב למסור לה את הפרטים שביקשה. התוצאה הייתה שהיא דחתה את הבקשה, תוך ציון העובדה שלא ניתן להחליט בלי לדעת האם וכמה מתכוון נתניהו להוציא מכיסו.

נתניהו עתר לבג"ץ ואני ישבתי באולם בעת הדיון. במרחק של חמישה מטרים ממני הבטיח תל-צור לספק לוועדה את כל המידע שתבקש, אם תקיים דיון נוסף. על בסיס הבטחה זו החליט בג"ץ על דיון נוסף בוועדה. אבל נתניהו ממשיך לסרב לענות על השאלות הנוגעות ליכולתו הכלכלית ולתרומתו-שלו להגנתו. לכן הוועדה אינה יכולה להתכנס, וממילא אינה יכולה לשנות את החלטתה. כלומר: נתניהו הוא האשם היחיד בכך שנכון לעכשיו אין לו היתר לקבל מימון מחברו ספנסר פרטרידג'.

נתניהו היה יכול לפתור מזמן את בעיית המימון. הוא אדם אמיד - 20 מיליון דולר, על-פי ההערכות. הוא רוצה את מיטב הסניגורים, וזו זכותו. אבל הוא לא יכול גם לחפש את המעולים שבעורכי הדין, גם לא לשלם כלום בעצמו, גם לא למסור נתונים לוועדת ההיתרים - ואז לבוא בטענות לכל העולם ואשתו.

במצב הזה, בקשה של נתניהו לדחות את השימוע בשל הרחבת צוות ההגנה, תהיה נגועה בלא-מעט חוסר תום לב. אבל ההערכה שלי היא, שבקשה כזאת תיענה - דחייה של חודש-חודשיים לכל היותר, וממילא אוקטובר הוא חודש החגים - ולו כדי למנוע לזות שפתיים וטענות להגנה מן הצדק.

3. עוד אפשרות שמדברים עליה היא שנתניהו יעתור לבג"ץ. עתירה כזאת תוכל לשמש לכל היותר כמשיכת זמן, וגם זה בספק רב. הסיכוי שבג"ץ יתערב בסדרי העבודה של הפרקליטות הוא קלוש עד אפסי, ודאי כאשר ניתן להוכיח שנתניהו מקבל לא פחות זמן מאשר בתיקים דומים. אז מה כן אפשר להשיג בעתירה כזאת? רעש תקשורתי (ועוד דלק למדורה של "בג"ץ השמאלני) וכאמור אולי קצת זמן.

נניח שנתניהו מגיש עתירה לדחיית השימוע. שופט תורן יכול להורות למדינה לתת תשובה מקדמית בתוך שבוע ולהעביר את התיק להרכב. אני משער, שבמקרה הזה - בניגוד להרגל שלה בבג"ץ - הפרקליטות תעבוד במהירות ואכן תענה תוך שבוע. היא תצטט את הפסיקה המדברת על מיעוט ההתערבות בשיקול דעתו של היועץ המשפטי. בג"ץ יוכל לדחות את העתירה בלי דיון בכלל. הוא גם יכול לקבוע דיון לשבוע לאחר מכן, ואז להציע לנתניהו למחוק את העתירה - או לתת במקום פסק דין ולהודיע שהנימוקים יינתנו מאוחר יותר. כלומר: לכל היותר העסק יקח שבועיים-שלושה, ויגרום לסניגורים להתעסק בעתירה במקום בהכנות לשימוע. בזבוז זמן.

4. מדי פעם אני מבטיח לעצמי שלא אתעסק עם ישראל היום, כי זה לא עיתון - ואז אני מפר את ההבטחה. זה מה שקרה לי הבוקר. הסתקרנתי לראות היכן וכיצד ידווח הביביתון על התייצבות פרקליטיו של נתניהו לשימוע. אז ככה: בעמוד הראשון אין לזה זכר. עמודים 3-2 עוסקים בגרעין האירני. הפוליטיקה מתחילה בעמוד 5: מאמר נגד הפילוג בימין ותגובתו של נתניהו על הביקורת עליו מימין. עמוד 7: "מבוכה בכחול-לבן". עמוד 9: פרישתו של טל רוסו, התמודדותו של ניצן הורוביץ על ראשות מרצ, הפיצוי של אבי גבאי לאיתן ברושי. עמוד 11: נאומו של אמיר אוחנה בראש העמוד, ומתחתיו ידיעה בת 200 מילה וכותרתה "פרקליט רה"מ הודיע שיגיע לשימוע ותקף: קיבלנו מסמכים חסרים - היה מקום לדחייה". כמעט כל הידיעה היא ציטוט הודעתו של חדד; אין אפילו מילה אחת שתזכיר במה עוסקים התיקים הללו.

יש המכנים את ישראל היום "פרבדה", על שמו של עיתון המפלגה הקומוניסטית הסובייטית הזכור-לא-לטוב. תיאור מדויק יותר שלו יהיה "פַּרְעוֹן היום": אצל הפרעונים נהגו להשמיט מן ההיסטוריה פרטים בלתי מחמיאים ומידע על יריבים.