כבר יותר משבוע המדינה רועשת: שר המשפטים החדש
אמיר אוחנה אמר שאין צורך לציית להחלטות של בית המשפט העליון. פוליטיקאי קורא למרד, מערער את יסודות הדמוקרטיה, סוף שלטון החוק, הלכה המדינה, סדום ועמורה. אבל מה קרה באמת?
עיתונאי רשת ב'
עמית סגל, במהלך ראיון עם השר הטרי, במאמץ לחלץ ממנו כותרת (דבר מבורך בפני עצמו) שאל, האם יש לציית לכל החלטה של העליון. מר אוחנה, שהוא בעל השכלה משפטית ואיש נעים הליכות בקולו הרגוע הזכיר מקרה בו בג"ץ התעלם מעמדתו של צה"ל ואסר להרוס בתים שמהם אחר-כך מחבל ירה למוות בטלי חטואל. אוחנה אמר ואוסיף: 'חיי אדם חייבים להיות ערך עליון'. קרי, בניגוד לשיקולים אחרים כמו זכויות פלשתינים וכדומה.
ומיד התחיל מחול השדים. הפוליטיקאים, פרשנים, מנחים, ערוצים, אתרים בתזמון מפליא: 'אנרכיה, סכנה, סוף שלטון החוק'. יושבת-ראש בית המשפט העליון
אסתר חיות בכבודה ובעצמה גינתה בחריפות את דברי השר.
מתעוררות מספר שאלות ותהיות. מה באמת קודם למה - המונחים המופשטים כמו 'שלטון החוק', 'דמוקרטיה', 'קדושת החלטת בית משפט' - או בכול זאת חיי אדם? אני לתומי חשבתי שכל המונחים והמוסדות האלה נוצרו דווקא על-מנת להגן על אנשים, ולא אנשים נולדים כדי לשרת את המונחים, והמוסדות - כבודם במקומם מונח.
השאלה נוספת: למה שומרי שלטון החוק התעוררו דווקא עכשיו כאשר שר דיבר על זכותו לפקפק בקדושתה של החלטת שופט? הרי כל שני וחמישי אצלנו מערערים על החלטות בתי המשפט. כאשר פרקליטות לא מסכימה עם החלטת שופט שלום בתיק, היא מגישה ערעור במחוזי. אם החלטת שופט מחוזי לא מספק אותה - היא מערערת בעליון. החלטת העליון בהרכב של שלושה שופטים לא מוצאת חן בעיניי הפרקליטות - היא דורשת דיון חוזר בהרכב של שישה שופטים, שוב לא השביעו את רצונה - דנים בהרכב של תשעה שופטים. למה לא קמה זעקה: 'איך מעיזים לערער על החלטת בית משפט'?
אוסף קטן
יגידו: הערעורים האלה מגישה פרקליטות, אשר מייצגת את המדינה, היא מומחית בנושא, מותר לה להטיל ספק בחוכמתם ובמקצועיותם של השופטים. אבל ערעורים מגישים באותה התדירות גם סנגורים מהשוק הפרטי. אנחנו יודעים גם שאי-שביעות רצון מהחלטות בתי המשפט מביעים חדשים לבקרים גם פוליטיקאים, גם משפטנים מהאקדמיה, גם פרשנים בענייני המשפט ואפילו מגישי תוכניות רדיו וטלוויזיה.
יש לי המון דוגמאות לכך שהפוליטיקאים מותחים ביקורת על החלטות שופטים, דורשים לבטל, לשנות פסק דין, קוראים לא לקיים, לא לציית. למה במקרים ההם לא צעקו חמס, גבלט, הצילו? הנה להנאתכם אוסף קטן מהדוגמאות מסוג זה.
ב-23 בספטמבר 2018 חברת הכנסת
זהבה גלאון ברדיו ציבורי רשת ב' גינתה בחריפות את החלטת בית המשפט העליון להעביר את הבדואים מהאדמות שהם פלשו אליהם בניגוד לחוק, לשכונה שבנתה בשבילם המדינה, עם תשתיות, עם בתי ספר, עם כיתות ממוזגים, עם דרכים וכו', וכל זה בחינם. באותו היום גברת גלאון פרסמה מאמר ב'הארץ' בו כינתה את שופטי העליון שפסקו בסוגיה 'ערלי לב'. וקראה לבדואים לא לציית להחלטה.
ב-29 באוגוסט 2018 הגיב תוך לגלוג הפוליטיקאי פעיל מרצ, מוסי רז, לפסק הדין של בית משפט השלום בירושלים (שופט אמנון
הראל) לטובת המאחז מצפה כרמים 'זה לא משפט, שה מספט'.
ב-24 ביוני 2018 חברת הכנסת נוספת ממפלגת מרצ,
תמר זנדברג, הביעה צער בקשר להחלטתו של שופט לחייב את עיריית ת"א לאפשר לתנועת חב"ד לקיים אירוע בכיכר רבין למרות שהמשתתפים בו יעמדו בשיטת 'בנים-בנות'. כלומר, גברים נפרד ונשים נפרד. גברת זנדברג לא הייתה מסוגלת להכיל מראות כאלה.
כבוד לחוקי הלכה
ב-17 באוגוסט 2017 בית משפט השלום בירושלים זיכה את פרופסור הלל וייס מאשמת הסתה לרצח על דבריו שצריך לעשות הכל כדי 'לנקות את הבירה מהשרץ הזה' (הכוונה למצעד הגאווה). לי אישית לא מפריעות מצעדות, לא יודע האם זה באמת הסתה או ביטוי ציורי, לא זה הנושא. אנחנו מדברים על התגובה להחלטת בית המשפט. הפרשן המשפטי של רשת ב' דאז פרופסור
משה נגבי (ז"ל) ללא היסוס הכריז: בית המשפט טעה, ההחלטה היא מסוכנת'. איך הוא העז לחלוק על שיקול הדעת של השופט?! ובשידור ממלכתי לכל המדינה! מעניין כמה אנשים שמעו את דברי הפרופסור הלל וייס שהועמד לדין. משפטו אגב נמשך 11 שנים.
בתקופת ראש ה
ממשלה יצחק רבין בית המשפט העליון חייב את הממשלה לאפשר יבוא לישראל בשר לא כשר. רבין הגיב: 'החלטה לא ראויה' - ומיד העביר בכנסת חוק האוסר יבוא בשר לא כשר (לא תחשבו חלילה שהוא עשה זאת תוך כבוד לחוקי הלכה; זה היה צעד פוליטי זול: החרדים בקואליציה איימו להפיל את ממשלתו). ולא קמה צעקה בתקשורת, ושמיים לא נפלו - כי גם התקשורת הפוסט-ציונית הייתה אז מעוניינת בשלמותה של הממשלה אשר מצידה תכננה דווקא ליבוא למחוזותינו את ערפאת וחבריו - שוכרי השלום...
ב-13 באוגוסט 2015 הפרשן המשפטי רשת ב', אותו משה נגבי, תקף בחריפות את החלטת העליון לאפשר ל
אריה דרעי לכהן כשר בממשלה. ב-28 ביוני 2015 ח"כ
דב חנין בראיון ל
אסתי פרז ברשת ב' הביע התנגדותו נמרצת להחלטת היועץ המשפטי לממשלה,
אביחי מנדלבליט, לאפשר לנתניהו לטפל בענייני החברה המפיקה גז טבעי. גם אז איש לא אמר שאסור לפקפק בקדושתו של החלטות היועץ.
יש לי במגרה עוד הרבה מקרים כאלה. מינוי של כל פוליטיקאי המוזכר לעיל לא היה מעורר מהומה בתקשורת ובמערכת המשפט, אני מבטיח לכם, כי גדולי המשפטנים פותחים או סותמים את פיהם בהוראה של התקשורת הפוסט-ציונית. הם יודעים היטב את כללי המשחק.
ב-23 באפריל 2018 מגיש ברדיו רשת ב' הציבורי,
אריה גולן, ללא גינונים והסתייגויות איים על היועץ המשפטי למשלה, אביחי מנדלבליט, אשר לדידו התמהמהה בלקבל החלטה בעניין הקשור לתיקים של נתניהו (זה לא ציטוט מילולי - אך את המסר אני מעביר במדויק): 'אם אתה חלמת בתום הקדנציה להתמנות לשופט העליון - תשכח מזה, אתה תלך לגדל פרחים בביתך בפתח-תקווה'. טוב שלא אמר: 'תלך להריח פרחים מלמטה'.
חופש הביטוי
מר גולן יודע על מה הוא מדבר. התקשורת בפרסומים משחירים מסוגלת לחסל כל מינוי, גוזרת את גורלו של כל פוליטיקאי או איש ציבור במדינה מתוקנת להפליא. אנחנו יכולים לנחש בוודאיות מה תהינה החלטתו של היועץ אחרי השימוע לנתניהו לקראת סוף השנה. הוא קיבל הנחיה ברורה מהממונים האמיתיים עליו.
האם על-רקע כל האיומים, גינויים, קריאות למרד האלה לא מחוויר הביטוי הצנוע ביותר של השר אוחנה? למה דבריו של השר הם סכנה לשלטון החוק, ואמירות בלתי מרוסנות של שאר פוליטיקאים ובעלי שררה - שיח לגיטימי במסגרת
חופש הביטוי? למה אז בכל פעם עברו על סדר היום, לא היו שבועות של דיונים, צעקות והפחדות בכול הערוצים, לא חזו סוף הציוויליזציה, לא התריעו לפני האנרכיה? למה יושבי הראש של העליון לא מיהרו למיקרופונים כד לגנות ולהביע זעזוע מדבריהם?
כי לשליט האמיתי של המדינה, המושך בחוטים, לא אכפת באמת גם משלטון החוק, גם מאבני היסוד של הדמוקרטיה, גם מזכויות המיעוט ומזכויות הפרט. דבר אחד מנחה אותם: להפיל את הממשלה אשאר מסרבת להרס מדינה יהודית.
בסיום אצטט את הרשומה ('פוסט' בלעז) שלי בדף הפייסבוק מתאריך 27 במאי השנה, כאשר בכינוס השנתי של המשפטנים באילת יושבת הראש של בית המשפט העליון, אסתר חיות, הטיחה בנתניהו: 'הבטחת להגן על עצמאותה של מערכת המשפט, ועושה הפוך'.
עניתי אז לגברת חיות: 'נתניהו הבטיח ומנסה לקיים - להגן על העצמאות של השופטים לפני הסכנה האמיתית - רודנות של התקשורת הפוסט-ציונית - ואתם שולחים אתו לכלא, כדי שחלילה לא יצליח בזה'.
והפעם - איבדה, בכל מאודם, חופש והתפארות
לצערי, לקולות אלו יש תומכים בממשלה ובקבינט
