כל אחיי

למן היום בו באתי לכאן,

לא באותו יום ולא בשום יום אחר,

לא שאל אותי איש אם אני יהודי.

ירדנו אמי נוחה עדן מסיפונה של שמפוליון.

גם אחי, עודו ילד בן עשר,

ששאט עשרים ואחת שנה לאחר מכן בטנק

אל עבר גבעת התחמושת בשערי ירושלים, ושם נפל

והובא לקבר ישראל בהר הרצל,

ואחי הקטון, תינוק בן שלוש

שהיה לימים מתיישב בשומרון כל הדרך מקוביות בטון לנווה רווחה,

ואני, בן אחת עשרה, בוגר רכבת שהופצצה

כשנסבנו על נפשנו עם פרוץ המלחמה,

ומחנה רכוז, וזהות שאולה של נער נוכרי בעיר בה חיפשו כל לילה יהודי,

ובית מנזר, ושלגים אילמים על הגבול בו ארבו לצללים נמלטים.

על הרציף עמדו חיילי הוד מלכותו

חמושים, אחדים בהם אוחזים ברצועות כלבים,

בין שתי חומות תיל גבוהות,

ביניהן עמדו מאוטובוסים ומשאיות שהסיעו אותנו אל מחנה המעצר בעתלית.

חטאנו. אסור היה יהודים להעפיל ארצה,

ואסרו אותנו על שחטאנו,

אבל איש לא לא שאל

לא את אמי ולא את אחי ולא את התינוק ולא אותי אם אנחנו יהודים

כמו שאיש לא שאל אותנו מעולם, כי פשוט היינו.

וגם את אבינו לא שאלו אם הוא יהודי

והרגו אותו באושביץ

בלי שאמר להם אם יהודי הוא

או צועני

או מורד במלכות

כי הוא היה יהודי בעליל -

-אחד מן המיליונים בכל הדורות שהיה יהודי מפני שהיה יהודי

או שהיה יהודי כי אחרים אמרו עליו שהוא מיהודי.

איש לא שאל. בלי מלבושים.

בלי תבשילים. בלי אורח חיים. בלי לשון.

בלי דלפונים. בלי מלווי בריבית.

זה היה פשוט ברור. נעלה מכל ספק.

יהודי היה יהודי כי הוא היה יהודי.

הייתה מלוכה. היהודי אף על-פי שאיננו אלא כקומץ .

בעולם צפוף מיליארדי בני אדם שהם הכל אבל לא יהודים,

העסיק את המלוכה במאוד מאוד.

כמו מעולם.

בוגדים. מרעילי בארות. רוצחי תינוקות. שוללי ישוע.

חורשי קסם וכישוף.

ניזונים על פטמותיהן השופעות של חזירות מידה,

סוכני שטן, עושקי דלים, מזהמי אוויר אותו הם לא נשמו.

מלוכה העסיקה עצמה בכל אלה.

הם לא שאלו מי הוא יהודי.

הם גבו ממנו מס גולגולת או דמי כניסה לעיר בה רק נוכרים חופשיים לנוע

פשוט על-פי מה שהיה נהיר ככוכבי רקיע

כי יהודים הם יהודים ואין צורך לשאול אם הם יהודים -כי הם יהודים

ולא יכולים להיות אלא יהודים.

וגם כאן הייתה מלוכה

והיא לא שאלה ולא דרשה לא ניירות ולא אישורים ולא עדויות ולא הוכחות

אלא עצם העובדה כי באנו לכאן בשמפוליון שהייתה אסורה לבא

הייתה הוכחה חותכת שאנו יהודים

שאין צורך לשאול אם יהודים אנחנו

כי מה נהיה אם לא יהודים,

ולכל היותר אם נרדף מישהו כיהודי והוא לא היה יהודי הוא נהיה יהודי כי לא שאלו,

ואילו שאלו -חשוף כבר למכה באשר הוא יהודי כי איננו יהודי-

היו מכים אותו על שהוא משקר כי איננו יהודי,

ואפשר היה לחסוך את התסבוכת המיותרת הזאת

ופשוט לדעת כי הוא יהודי למהדרין ככל יהודי שאינו צריך לומר לאיש כי הוא יהודי,

כי אין ספיקות שיכולת בכלל להתעורר מול יהודי

אם הוא אומר שהוא יהודי או אם אינו אומר.

בין כך ובין כך, אני יהודי שלא שאלו אותו מעולם אם הוא יהודי.

וגם עכשיו ששואלים, אותי לא שואלים.

אני יהודי פריווילגי.

יהודי שלא שאלו אם הוא יהודי,

שלא הוכיח שהוא יהודי, שלא הביא ראיה כי הוא יהודי,

ולא עדות, ולא תצהיר, ולא מכתב רבני, ולא כלום.

עכשיו ששואלים אני אומר לנפשי

כי ה' הטוב חסך אותי מכל מיני מדוחים

שאילו צריך הייתי לעת הזאת לשכנע את המלכות כי אני יהודי

לא הייתי יודע מאין הייתי מביא את המסמך, או את התעודה, או את האישור,

או את החותם, או את עדות השמיעה, או את עדות הראייה

כי אכן אני יהודי צאצא כשר לאבותינו אברהם יצחק ויעקב ושרשרת הדורות עד הנה.

אני יהודי פריווילגי,

כי אף על-פי שאין איש יודע אל נכון מה הוא בדיוק היהודי שעושה את היהודי ליהודי,

אמונתו, אורח חייו, חיבור לאבותיו,

שפתו ולשונו, שירי ילדותו, חוכמת זקניו,

תולדות פיזורו, חלומות כינוסו,

כל אלה ועוד כהנה

שכל איש וכל אישה יודעים בעצמם כשבועה,

ולא רק שאינם יכולים להיפרד מעליהם אלא אפילו נכונים למות עליהם,

אותי לא שלו מה הוא היהודי שעושה אותי ליהודי

אלא מקבלים אותי כיהודי

וכל השאלות על מי הוא, ועל מה הוא, ועל היכן הוא,

ועל למה הוא, ועל מאין הוא, ועל ממתי הוא -

אינני נשאל

ואני יהודי שחי כיהודי, ונושם יהודי, ומדבר יהודי,

וחובק יהודי, ורב יהודי, ולוחם יהודי

ואינני יכול להיות שום דבר אלא יהודי

בלי ששאלו אותי בכלל, מעולם, אם אני יהודי.

עכשיו ששואלים, ואני לנפשי יהודי

אני אומר לנפשי כי כל אחיי גם הם בעליל יהודים הם,

על-פי מה שעושה את היהודי בתוכו ליהודי

מעבר לכל מלבושי הדברים שהעולם מעטה על אנשים

בבואו לתת להם הרשאה להיות אגודים בנפשם על-פי מה שהרשות אומרת.

אינני על כן, אחר מחשבה מתקנת

פריווילגי.

כל אחי פריווילגים.

לא שאלתם אותי.

למה תשאלו מאותם.

תנו ויהיו.