המשטרה תיאלץ לחקור גם את דיווחיו של שופט בית המשפט העליון, יורם דנציגר, שנמסרו לוועדה לבחירת שופטים בעת שהציג דנציגר את מועמדותו לכהונת שופט בית המשפט העליון ובטרם מונה בחודש יולי 2007 לכהונה הרמה - כך נודע ל-News1.

העילה לכך: המידע החדש שהתגלה וקו ההגנה שנוקט דנציגר, המנסה להרחיק עצמו, בדרך-לא-דרך, מאחריות לקשריו ולמעשיו בפרשת ראש עיריית בת ים, שלמה לחיאני.

חומרת הדברים עולה עוד יותר מחמת זאת שאין מדובר ב"עוד סיפור" מעברו הרחוק של שופט - בטרם מונה לכהונה, אלא מחמת הסתרת המידע מהוועדה לבחירת שופטים על אודות השותפות עם לחיאני בעסקת המקרקעין; ועל כך שלחיאני שימש במשך שנים וממש עד לאחרונה כנאמנו של דנציגר באותה עסקה.

הצורך לחקור גם את הדיווחים לוועדה לבחירת שופטים התחדד בימים האחרונים, נוכח המידע שכבר נחשף ב-News1, ומחמת המידע החדש שהתגלה בחקירה. אלה עיקרי הדברים:

• דנציגר ניסה לגבש קו הגנה, לפיו לא היה שותפו של לחיאני בעסקת המקרקעין בנתניה, ועל-כן לא הייתה מניעה מצידו, לגישתו, מלקבל תיקים בשנים 2007-2004 לייצוג עיריית בת ים כשבראשה עומד לחיאני;

• לגירסת דנציגר, הוא רכש חלק במקרקעין בתחילת שנות ה-90' יחד עם כמה גורמים, ובהם לחיאני, ואין בהכרח מדובר בשותפות. קו הגנה זה התמוטט, נוכח הראיות הברורות על שותפות משולשת לעסקת המקרקעין: לחיאני מזה, באמצעות חברה שבבעלותו (ש.א.נ.ל. ייזום ופיתוח בע"מ); ודנציגר ושותפו דאז למשרד עורכי הדין, דורי קלגסבלד, מזה;

• על-פי המידע המצוי ב-News1, דנציגר פעל תוך ניגוד עניינים חמור עוד יותר. שכן, ממסמכים שהוצגו בהליך משפטי אחר וכן מחומר החקירה המוחזק על-ידי המשטרה, עולה כי לחיאני שימש לא רק כשותפם של דנציגר-קלגסבלד, אלא גם כנאמנם הן בפני בית המשפט והן בפני מינהל מקרקעי ישראל;

• בבקשה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב (ה"פ (מחוזי ת"א) 788/07 ש.א.נ.ל. ייזום ופיתוח בע"מ ואח' נ' מינהל מקרקעי ישראל) קבע השופט מפורשות, על-בסיס המסמכים שהוגשו בפניו: "לטענת המבקשים, לחיאני רכש את המקרקעין כנאמן עבורם". המבקשים בבקשה, כפי שהופיעו בהליך המשפטי, הם: 1. ש.א.נ.ל. ייזום ופיתוח בע"מ; 2. ד"ר יורם דנצינגר; 3. ד"ר א. קלגסבלד. השלושה יוצגו במשותף בידי אותם עורכי דין: אייל רוזובסקי ואבי דרכסלר;

• בהליך הנ"ל סקר השופט מגן אלטוביה את מערכת היחסים שבין שלושת השותפים דנן לבין מוכרת הקרקע, כפי שזו התגלגלה משנת 1995 ועד מועד מתן פסק הדין (יולי 2010). מפסק הדין עולה כי מדובר בשותפות עסקית רצופה מאז הרכישה ב-1995 ובקשר אישי עמוק בין דנציגר לבין לחיאני מכוחו נמסרת ללחיאני הרשות לפעול כנאמן גם עבור דנציגר-קלגסבלד;

• הנה כי-כן: מצד אחד - דנציגר שימש שותפו של לחיאני; מצד שני - לחיאני שימש נאמנו לעסקת המקרקעין. קשרים אלה לא דווחו כדבעי לוועדה לבחירת שופטים, בעת הצגת מועמדותו של דנציגר לכהונת שופט; ובמיוחד לא הוצגו בפני עיריית בת ים, כישות משפטית, כשנמסרו תיקים לייצוג על-ידי משרד דנציגר-קלגסבלד;

• ההסתרה נעשתה במכוון, שכן: משרד הפנים אוסר על רשויות מקומיות למסור תיקים לייצוג/ייעוץ בידי עורכי דין הקשורים בעסקים ו/או בייצוג לראש העיר ו/או סגנו ו/או לחבר מועצה. האיסור נועד למנוע מצב, שבו ראש העירייה יקבל שירותים משפטיים אישיים, ותהא בידו האפשרות "לסדר" לעורכי דינו הפרטיים תשלומים מהקופה הציבורית;

• בחקירה שנערכה התגלו פרטים חמורים ומדאיגים. אחד העיקריים שבהם: בשנות כהונתו כראש עיריית בת ים, שילם לחיאני למשרד דנציגר-קלגסבלד סכומי כסף קטנים יחסית, אם בכלל, ביחס להיקף הייצוג שקיבל אישית ממשרד זה. בד-בבד עם כך פעל לחיאני להזרמת תשלומים גדולים יחסית מעיריית בת ים למשרד הנ"ל, בגין שירותים משפטיים, כביכול. החשד שהועלה: דנציגר נתן ידו לקבלת דבר במרמה, כשהסכים לקבל כספים מהקופה הציבורית במקום מחשבונו הפרטי של לחיאני;

• חוקרי המשטרה חיפשו במיוחד תשלומים בגין השנים 2007-2004 - בתקופה זו ייצג דנציגר את לחיאני בהסתבכויותיו עם בנק המזרחי, ואף סידר לו אשראי בהיקף של עשרות מיליוני ש"ח באמצעות בנק איגוד. אולם בבדיקת חשבונותיו של לחיאני וכן חשבונות החברות שבבעלותו כמעט שלא נמצאו תשלומים משמעותיים למשרד דנציגר-קלגסבלד בגין ייצוג באותה תקופה.

מצבו של השופט דנציגר הולך ומסתבך. בחקירתו הראשונית שנערכה ביום שלישי (08.03.10) בלשכתו בבית המשפט העליון, הוא לא הצליח להפריך את החשדות החמורים נגדו. חקירתו נעשתה כחקירה באזהרה לכל דבר ועניין - אף אם לא הוזהר מראש - וזאת מכוח מעמדו המשפטי וידיעתו את זכויותיו.

עתה, כאמור, ייאלץ היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, להכריע תוך ימים: האם להורות על השעייתו של דנציגר מכל עיסוק בשיפוט כל עוד לא הסתיימה החקירה; או האם להסתפק בחקירתו הראשונית ולהכריע - האם יש די ראיות להעמיק את החקירה נגד דנציגר.