דיון סוער בחלקה השני של סדנת אלפרדו להפקת לקחים בנושא: "כיפת ברזל – פלא טכנולוגי או בלוף" חשף גילויים חדשים. לאחר שבחלק הראשון טען מומחה הטילים הבינלאומי, ד"ר מוטי שפר, שכיפת ברזל היא בלוף, טען סא"ל בדימוס
אבי ליאור, שהיה מפקד גדוד טנקים והשתייך לצוות הפיתוח של מרכבה סימן 3, שהיו במערכת הביטחון הרבה פיתוחים סודיים כושלים, שבהם הושקע הון עתק, ואיש לא עצר אותם עקב אינטרסים כלכליים.
ליאור הוא בנו של המזכיר הצבאי של ראשי הממשלות לוי אשכול ו
גולדה מאיר, תת-אלוף ישראל ליאור המנוח. ליאור: "בסופו של דבר לא יצא מהם כלום, אך הם מודרו ואיש לא דיבר עליהם, כי למערכת הביטחון יש אין-סוף אמצעים לשבור אותך כדי שלא תדבר, ויש מערכת גבוהה יותר שמגבה אותה. מערכת הביטחון נוהגת לשקר כדי לא להדאיג את הציבור – תופעה שנמשכת כבר עשרות שנים. דוגמה לכך הן המנהרות בעוטף עזה ומנהרות החיזבאללה בצפון הארץ. לא מכינים את צה"ל למלחמה אמיתית. לא מכינים את התושבים למלחמה, ומתעסקים בשחיתויות!"
המהנדס, רס"ן עמי זגגי, שהיה קצין מבצעים של גדוד טנקים בקרב סולטן יעקוב, במלחמת לבנון הראשונה, ועבד שנים אחדות במפא"ת (המנהל למחקר פיתוח אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגית במשרד הביטחון), טען, ש"טנק המרכבה הוא גרוטאה. טנקים גמרו את שלב הפיתוח שלהם עם טי-34 הרוסי במלחמת העולם השנייה. לא צריך היה להשקיע בדבר כזה אידיוטי כמו המרכבה. כבר בתחילת שנות התשעים פיתחו את 'מעיל הרוח' המגן על הטנק. מוטב היה לפתח ולייצר מעילי רוח, לפתח מערכות אש, ולא את המרכבה".
ההיסטוריון הצבאי ד"ר אורי מילשטיין טען ששורש הרע הוא תרבותי: "מאז חורבן בית שני, בשנת 70 לספירה, קיבלו החכמים החלטה לוותר על ריבונות יהודית, וממילא על צבא יהודי המעורר מלחמות. כך הפך חוסר העניין בצבא ובמלחמה לסימן היכר תרבותי של היהדות. זאב ז'בוטינסקי ניסה לשנות זאת במאמציו לחולל 'מהפכה עברית', אך נכשל. למרות שמדינת ישראל וצה"ל נלחמים ללא הפסק במשך 67 שנים מאז הקמת המדינה, גם ראשי המדינה וגם מפקדי צה"ל פועלים בתחום הקריטי הזה ללא מחשבה מעמיקה".
