שופט בית המשפט העליון בדימוס, יורם דנציגר, קורא לאפשר נוכחות של סניגור בעת חקירת חשודים. דנציגר עומד בראש הוועדה שמינתה שרת המשפטים, איילת שקד, לבחינת הרשעות שווא ודבריו עשויים לרמז לכיוון של המלצות הוועדה - בה יש רוב סניגוריאלי. הוא דיבר בראיון המתפרסם (יום ה', 26.7.18) בביטאון "עורך הדין" של לשכת עורכי הדין.

"כאשר אדם נמצא בחדר חקירה, כל העולם שלו מתהפך, במיוחד אם אוספים אותו מביתו מסיבות כאלה או אחרות עם שחר, תולשים אותו מהסביבה שלו, מביתו, ממשפחתו, מעבודתו", אומר דנציגר. "הוא יושב שעות ארוכות, ולעיתים במשך ימים, מול חוקרים שמטיחים בו האשמות שונות, ויכול להיות שאם יישב לידו סניגור שיקפיד על זכויותיו, אז יהיה יותר קשה להוציא ממנו הודאה". עוד אומר דנציגר, כי מספר המעצרים בישראל הוא בלתי סביר, במיוחד לנוכח העובדה שרוב העצורים אינם עומדים לדין בסופו של דבר.

דנציגר סבור, כי ככל הנראה יושבים בכלא בישראל חפים מפשע - כפי שאירע בארה"ב ובבריטניה - ובמיוחד מי ש"נתנו הודאה שהוצאה מהם תוך פגיעה באוטונומיה שלהם, פגיעה ברצון החופשי שלהם". קיימים למשל נאשמים בעלי עבר פלילי כבד, המעדיפים לקנות סיכון ולהודות בצורה חלקית; ויש מקרים בהם חיילים בארגוני פשיעה נוטלים על עצמם את האחריות למעשיהם של בכירים מהם.

דנציגר רומז, כי יש מקום לקצוב את כהונתם של שופטי בית המשפט העליון, בשל השחיקה שגורם התפקיד; הוא עצמו פרש לאחר עשר שנים, שש שנים לפני הגיעו לגיל 70 - גיל הפרישה הקבוע בחוק. דנציגר אומר, כי החלטתו נבעה משילוב של גורמים: הרצון לעשות דברים נוספים, האינטנסיביות של העבודה בבית המשפט העליון והקדשת יותר זמן למשפחתו.

לצד זאת, מציע דנציגר לעשות שימוש רחב יותר במתן מענק פרישה, כדרך לעודד את פרישתם של שופטים שאינם מתאימים ואשר מכהנים בערכאות הנמוכות יותר. דנציגר שב וקורא להקים בית משפט לערעורים בין המחוזי לעליון, ורומז שייתכן שעד היום לא הוקם כזה משום שיש הרוצים שבית המשפט העליון לא יוכל לפנות את מיטב זמנו לנושאים עקרוניים.

לדעת דנציגר, השופטים שבין חברי הוועדה לבחירת שופטים כלל אינם מתייחסים לשאלה מי יהיה נשיא בית המשפט העליון בעוד כך וכך שנים (לפי עקרון הסיניוריטי, שהוא תומך בו). לדבריו, הנשיא אינו משנה סדרי עולם, אלא יכול לייעל או להחליט למשל על הקצאת תיקים בהתאם לתחומי ההתמחות של השופטים (רעיון שגם בו תומך דנציגר, כך שבכל הרכב יהיה לפחות שופט אחד המתמחה בתחום הדיון). לדבריו, גם יתר חברי הוועדה אינם צריכים לערוך חישובים שכאלו, "אלא אם כן הם רוצים לגרום לבחירה של מי שלדעתם הוא בעל השקפות עולם דומות לשלהם, דבר שהוא בלתי ראוי בעליל".

דנציגר טוען, כי הביקורת על בית המשפט העליון הפכה בשנים האחרונות מביקורת לגיטימית על פסקי דין לביקורת לגופו של שופט, ובכך נחצו הגבולות. לכן הוא מברך על החלטתה של הנשיאה אסתר חיות למנות יועץ תקשורת, ואומר שהיה מקום לעשות זאת לפני שנים. לדעתו, "כיום הכל מותר, הכל פרוץ": פוליטיקאים תוקפים "בצורה בוטה ומכוערת שופטים", ומטרתם איננה השופטים אלא ציבור בוחריהם.

דנציגר יוצא נגד הקולות הנפסדים (כלשונו), הקוראים לצמצם את סמכותו של בית המשפט העליון. "ערך השוויון והזכות לשוויון, לטעמי, הם העקרונות החשובים ביותר בהווייתנו כמדינה יהודית ודמוקרטית, ועל הגנתם מופקד בית המשפט העליון", הוא אומר. "השמירה על עצמאותו של בית המשפט העליון חיונית למדינה ולכל אחד ואחת מאיתנו".