הייתה פעם משפחה קשת יום וברוכת ילדים. יום אחד אוספת האם את עשרת הילדים בחדר השינה ואומרת להם, "יש לי בשורה טובה ובשורה רעה, איזו מהן תרצו לשמוע קודם"? "את הטובה, את הטובה" - השיבו כולם כאיש אחד. "אז הבשורה הטובה היא שכולם, כולם מחליפים היום גרביים". "ומה הרעה"? הקשה יצחק הקטן, ובכן "הרעה היא שאתה יצחקוש תחליף עם דוד, שרה, עם מרים, ישראל עם יעקב, משה עם אהרן, ודוד יחליף עם שלמה".
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
