בית הדין הארצי לעבודה אסר (יום ג', 13.8.19) לפרסם את שמה של עובדת לשעבר ברשות השידור, שהעלילה על הממונה עליה כאילו אנס אותה והטריד אותה מינית. זאת, למרות שבשתי הערכאות נקבע שמדובר בשקר שנולד כדי להציל אותה מהליכים משמעתיים ופיטורין.

נשיאת בית הדין, ורדה וירט-ליבנה, מנמקת את ההחלטה ברצון שלא להרתיע מתלוננות פוטנציאליות. היא אינה מסבירה כיצד איסור הפרסום עולה בקנה אחד עם פומביות הדיון, אותה מגדיר בית המשפט העליון כ"עקרון-על חוקתי", ועם העובדה שמדובר כאמור במי שמסרה עדות שקר בבית המשפט, בזבזה את זמנן של שתי הערכאות, העלתה טענות מופרכות וגרמה נזק כבד לממונה עליו התלוננה - דוד חיוט. האחרון ביקש לפרסם את שמו ובית הדין נענה לבקשתו.

חיוט היה הממונה הישיר על התובעת, ובפברואר 2010 נפתחו נגדה הליכים משמעתיים בעקבות תלונותיו. היא איימה שתאשים אותו בעבירות מין, ואכן - לאחר שזוכתה בבית הדין המשמעתי - התלוננה נגדו במשטרה. בדצמבר 2013, לאחר שנתיים של חקירה, נסגר התיק נגד חיוט. ביוני 2015 הגישה העובדת תביעה בסך 5 מיליון שקל נגד חיוט ונגד רשות השידור (שמאוחר יותר נמחקה משום שנכנסה לפירוק), וכאמור טענה שהוא אנס אותה והטריד אותה מינית. בית הדין האזורי (השופטת שרה מאירי) קבע, כי העובדת בדתה את טענותיה רק כדי להציל את עצמה מההליך המשמעתי ומתוך חשש שתפוטר, וחייב אותה בתשלום הוצאות בסכום חריג של 50,000 שקל.

בערעור לבית הדין הארצי טענה העובדת, כי בית הדין האיזורי לא היה מוסמך לדון בתביעתה, משום שהוא מוסמך לדון רק בטענות להטרדה מינית ולא בטענות לאונס. היא גם ערערה על דחיית גרסתה העובדתית. וירט-ליבנה אומרת, כי באיזורי טענה העובדת שיש לו סמכות - כאשר רשות השידור וחיוט טענו את ההפך - ולכן היא אינה יכולה להעלות בערעור טענה הפוכה. היא מוסיפה:

"דומה כי המערערת החלה את הליכי התביעה בבית הדין לעבודה מתוך אמונה ביכולתה להצליח בתביעה. אולם, משנוכחה שהדברים לא עולים בקנה אחד עם התוצאה הרצויה לה, בחרה להעלות את טענת חוסר הסמכות לראשונה בסיכומי התשובה מטעמה ולאחר מכלול שלם של התדיינות ושמיעת ראיות לאורך מספר שנים, בתקווה שטענותיה ישמעו אחרת בפורום אחר. התנהגות כאמור, איננה מתקבלת על הדעת... הציפייה היא כי בעל דין לא יהתל בבית המשפט וישנה טעמו מעת לעת על-מנת לשרת את האינטרס שלו עצמו".

לגבי הערעור לגופו אומרת וירט-ליבנה, כי אומנם חלק מהנמקותיה של מאירי אינן מקובלות עליה, אך בשורה התחתונה - לא מדובר במקרה חריג בו תתערב ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים. וירט-ליבנה לא הטילה על העובדת הוצאות נוספות, וקבעה שההוצאות האיזורי יכסו גם את הערעור. יצוין, כי מאחר שמדובר היה בתביעה על הטרדה מינית - העובדת שילמה אגרות בסך 500 שקל בלבד (תביעה נזיקית בבית משפט רגיל הייתה עולה לה 125,000 שקל).

השופטות לאה גליקסמן וסיגל דוידוב-מוטולה ונציגי הציבור יוסי רחמים ועמית שטרייט הסכימו עם וירט-ליבנה. את העובדת ייצג עו"ד יצחק בורובסקי, ואת חיוט - עוה"ד אורנה ברנד ואלתית לוין.