התנהלותם של עורכי דין המייצגים נישומים בהליכי מיסים, גורמת להתארכותם ולכך שהיקף השומות הנתונות לדיון משפטי עומד על 26 מיליארד שקל. כך טוען מנהל רשות המיסים, ערן יעקב, בראיון המתפרסם בביטאון "עורך הדין" של לשכת עורכי הדין.

יעקב אומר: "יש לא פחות מ-26 מיליארד שקל של שומות שמתנהלות, כאלו שהגיעו לפתחו של בית המשפט. אני לא מחפש אשמים, אבל אני בהחלט מודאג מכך שאם בעבר הלא-רחוק סכום זה עמד על 19 מיליארד שקל, הרי שכיום הוא במגמת דהירה כלפי מעלה. שוב, איני מנקה את עצמנו מאחריות, אבל אין לי ספק שבראש ובראשונה סכומים אלו ומגמה זו נובעים מההתנהלות של הצד השני. מדובר בהתנהגות שלעיתים אינה עולה על הדעת, התנהגות שבקצה-בקצה גורמת להפסד כסף לציבור.

"הצד השני מנהל את הסיכון ומושך זמן מתוך ידיעה שאין מחיר לזמן, אז אין לו מניעה לגרור את התהליך להרבה שנים. יתרה מזו, אין לי צל של ספק שמישהו מנהל את זה, וזה לא הלקוח לבד. חייב להיות מחיר לזמן, יש לא מעט נישומים שמושכים את ההליך עד הקצה למרות שהם יודעים בוודאות שהם יפסידו בסופו, אבל הם אומרים לעצמם שהם אולי יפסידו בסוף 5%-4%, אבל בינתיים הם יכולים להמשיך לנהל את עסקיהם ולהרוויח עוד 10% או 20%. הבעיה בהתנהלות הזו היא שבסופו של דבר, כשבאחוז ניכר מהמקרים הרשות זוכה בהליך המשפטי, אין לנו לעיתים ממי להיפרע.

"אני חושב שצריך ליצור במשק הישראלי איזונים ובלמים נכונים בכל הנוגע להתנהלות בתחום המס. מי שנכנס לתהליך שמוביל לבית המשפט, צריך יהיה להביא בחשבון שיש מחיר לזמן. אתם צריכים להבין שבסופו של דבר מי שמפסיד מהמצב הנוכחי הוא הציבור כולו, וזה אפילו עלול לגרור העלאת מיסים".

יעקב הוסיף: "לצערי הרב בישראל מתייחסים בסלחנות לתופעת החשבוניות הפיקטיביות, ובכלל ישנה תופעה, ולעיתים גם עורכי דין וגם רואי חשבון שותפים לה, שלא משלמים דוחות, לא מגישים דוחות בזמן, מגישים ברגע האחרון בכוונה תחילה או שבכלל מפרידים את הגשת הדוח מהתשלום". הוא דוחה את הטענות בדבר תוקפנות יתר כלפי המייצגים: "לא היה מקרה שבו עצרנו לשווא עורך דין או רואה חשבון. עצרנו רק במקרים חריגים במיוחד, במקרים שבהם ביצענו מעקבים שנמשכו כמה חודשים ויותר. לא צריך להיות מצב שבו עורך דין או רואה חשבון יילקח לכלא בגלל ניתוח שגוי של סוגיה מקצועית כזו או אחרת".

על הבחירות התכופות אומר יעקב: "זה פוגע ביכולת שלנו להביא מהלכים נכונים. יש פרויקטים שאי-אפשר לקדם. המדינה כולה וברור שגם אנחנו כרשות המיסים מרגישים שהיכולת שלנו מוגבלת, וזה עלול לפגוע ולהשפיע על הגירעון. להגבלה יש כמה היבטים, ואת זה מרגיש מן הסתם גם שר האוצר, כי אי-אפשר לעשות מהלכים מסוימים בתקופת מעבר. האם זה פוגע בנו? בוודאי. אנחנו רוצים להביא שינויי מס מסוימים, אבל היכולת שלנו בסיטואציה שנוצרה די מוגבלת, למשל בנוגע למיסוי על אפליקציות, שכולנו מסכימים שצריך לעשות לא מחר אלא אתמול, ויש בעיה, כי זה מצריך חקיקה".
בהתייחסו לגרעון - המגיע כיום ל-3.7% תוצר לעומת יעד של 2.8% - טוען יעקב: "אי-אפשר לבחון את הגירעון במכלול של שנה אחת אלא בהיבט רחב של כמה שנים. אני גם לא חושב שהמצב הוא קטסטרופה כמו שחלק מהגורמים מנסים להציג. אתם שואלים אם הדרך לכיסוי הגירעון היא העלאת מיסים? האם נכון לעשות תיקוני חקיקה במיסים? אז בלי שום קשר לגירעון, בעיני, וזו המלצתי, יש עיוותי מס שצריך לתקן וזה עלול להביא גם לעלייה במיסים מסוימים".

בניגוד למומחי מיסוי רבים, יעקב סבור ש"המיסים הם כלי מהמעלה הראשונה להכוונת מדיניות, וחלק מתפקידם הוא להכווין התנהגות. למשל, אני לא בטוח שהטבות המס לפריפריה הן הפתרון הנכון, ולדעתי ההקלה במס לא מיישמת שם את תפקידה בצורה הנכונה ביותר. כל מחקר שנעשה בנוגע לפריפריה מגלה שישנם שני מרכיבים עיקריים שגורמים לאזרחים להעביר את מגוריהם לפריפריה או להגר ממנה - תעסוקה וחינוך, לא הטבות מס. לדעתי, אם היו משקיעים חלק נכבד מתקציב הטבות המס בחינוך ובתעסוקה, התרומה של הכספים הללו הייתה הרבה יותר אפקטיבית. צריך לדעת לשלב בין הטבות מס להשקעה בחינוך ובתעסוקה בפריפריה. נכון לעכשיו האוכלוסיות החזקות יותר נהנות מהטבות המס הקיימות, והאזרח מהמעמד הבינוני והנמוך נהנה מהן הרבה פחות".

בהתייחסו למידע שמבקשת רשות המיסים לקבל על הנישומים, אומר יעקב: "לא אחדש לכם אם אומר שאצל גופים מסחריים רבים נמצא מידע אישי רב של אזרחי המדינה, והוא לעיתים הרבה יותר מהמידע הקיים אצלנו ברשות המיסים. האם חובת הסודיות שלהם כלפי האזרח הקטן חזקה יותר מאשר חובת הסודיות של הרשות כלפיו? ממש לא. האם אנו, שבפעולותינו דואגים לביטחון, לחינוך ולבריאות של אזרחי המדינה, צריכים להיות בנחיתות בתחום הזה בהשוואה לגופים מסחריים? ממש לא.

"אני לא רק מצדד בשינוי הגישה, אלא תומך נלהב ברעיון שנהיה חשופים ליותר מידע, כמובן תוך שמירה על חובת הסודיות שלנו. אתם חייבים להבין שככל שרשות המיסים תהיה חשופה ליותר מידע, זה יאפשר לה מצד אחד להגיע ליותר אזרחים במדינה שישלמו מיסים כחוק, ומצד שני למנוע מאזרחים טובים במדינה להרגיש שהם פראיירים כשהשכנים או החברים שלהם מתחמקים ולא משלמים מיסים, ובכך להגדיל את אמון הציבור במערכת. זה גם יוביל אותנו לגבייה משמעותית יותר של מיסים ויתרום ישירות לכך שלא נצטרך להעלות מיסים.

"זה נהוג בהרבה מדינות נאורות ומתקדמות בעולם, ואין כל סיבה שחברות מסחריות ישימו אותנו מאחור בכמויות המידע, בייחוד שהן משתמשות בו למטרות רווח ואנחנו יכולים להשתמש במידע זה לטובת הציבור כולו. מעבר לכך, המידע גם יאפשר לנו לתת שירות ממוקד וטוב יותר לציבור הלקוחות שלנו.

"אין ולא הייתה לנו כל כוונה לקבל מידע שאינו נחוץ לנו כדי לגבות את הכספים שמגיעים לקופת המדינה מכל אזרח ואזרחית במדינה הזאת. מצד אחד דורשים מאיתנו הגינות בכל הנוגע לאמון הציבור, אבל מצד שני מתנגדים שתהיה לנו גישה שתאפשר לנו ליצור כאן פעולות שגם יגבירו את אמון הציבור במערכת, וגם יגרמו לתחושת שוויון אמיתית".