על רבנים ועל בנות

בשבוע החולף התנהלו לא מעט שיחות בין ראשי ישיבות ומכינות לקצינים בצה"ל בנושא. "ישנה אי בהירות בנושא פקודת 'השילוב הראוי' ביחס למצבי גבול", היה המסר העיקרי מהצד הדתי. "מדובר בתקלה משני הכיוונים: לא על זה צריך להדיח צוער, ולא על זה צריך לסרב פקודה". ככל הידוע, זו גם נקודת המוצא של המהלך שמוביל הרב הצבאי הראשי רפי פרץ בעקבות התקרית. "הרבצ"ר שואף לעשות סדר בדברים ולקבוע איפה יש לעשות הפרדה", אומר עוזרי. "שבאירועים מסוג תרבותי או חברתי, אם יופיעו נשים, לא יכריחו את מי שאמונתו מנוגדת לכך להשתתף. זהו המהלך הנכון לדעתנו".

אך לא לדעתו של האלוף ב(מיל.) חובש הכיפה אלעזר שטרן, שהיה ראש אכ"א וקודם לכן מפקד בה"ד 1. "אני לא חושב שהפתרון צריך להיות שבנות לא ישירו בטקסים בבה"ד 1 בגלל שיש שם הרבה חיילים דתיים. חשוב יותר שהרבנים של החיילים הדתיים ילמדו אותם שעל זה לא מסרבים פקודה. לא מדובר בחילול שבת, אפילו לא בפינוי יישובים. סירוב פקודה זה נשק יום הדין. אם המפקד אסר עליהם לצאת, אסור היה להם לצאת. בטח לא לסרב.

"יש דרכים איך לא להגיע למצב הזה, ויש לכך היתרים הלכתיים. זה מתחיל ב'קול באישה ערווה', ואחרי זה יגידו 'שיער באישה ערווה', ויכולים להגיע עם זה רחוק מאוד. אסור לנו ליצור מציאות שבגללנו אין בנות בלהקות צבאיות. אני חושב שבסוף זה רק יגביר שנאה. יהדות כזאת היא לא היהדות שלי; זאת יהדות שהרבה פעמים מרחיקה מאתנו את הילדים שלנו, וודאי שאת הילדות שלנו". הוא מוסיף שגם לצד החילוני צריך להיות ברור שהלבוש של בנות בלהקות צבאיות והתנועה שלהן על הבמה אינם יכולים להיות כמו אלה שאולי מקובלים בעולם הבידור מחוץ לצה"ל. "יש מחיר לחיים ביחד, ושני הצדדים צריכים להבין זאת".

ואכן, שטרן מצפה גם מהצד החילוני-פמיניסטי להתפשר. "אני חושב שעגל הזהב של שוויון בכל מחיר בין גברים לנשים הוא דבר מופרע. כבר היום יש בגלל זה בבה"ד 1 מחלקה נפרדת של דתיים, וזה סימן שהלכנו רחוק מדי. אני מבין את הבנים שלא רוצים לעשות מד"ס (אימון ספורט) עם בנות. עדיף שתהיה מחלקה נפרדת לבנות ולא מחלקה נפרדת לדתיים. הרי הבנות האלו יפגשו בנים גם לפני ואחרי השירות הצבאי, אבל אם לחלק מהבנים הדתיים אלה לא תינתן ההזדמנות להיות עם לא-דתיים בני גילם, חלקם לא ייפגש איתם בחיים. למפגש עצמו יש חשיבות עצומה, כי מתקיים בו שיח אמיתי לגבי הזהות היהודית של כל אחד מאתנו. אז לא יהיה שוויון מלא; המציאות מורכבת וצריך לשלם קצת מחיר על זה. וגבולות המחיר הם השכל הישר, שמביא בחשבון גם את היהדות וההלכה לצד ערכים אחרים".

חיילות מזמרות בצה"ל מאז היווסדו, אבל יש גם מי שמציע לא לראות מציאות זו כעובדה מוגמרת. הרב שלמה אבינר, ראש ישיבת 'עטרת ירושלים' המקיימת מכינה קדם-צבאית, סבור שיש לבטל כליל את שירת הנשים בצה"ל. לדבריו, על צה"ל לעשות זאת מצד ערך אהבת לוחמים, מאחר שהדבר פוגע בחלק מהחיילים. "בכל התקנות של צה"ל או בקוד האתי שלו לא מוזכרת שירת נשים. זה לא ערך מקודש לא בצה"ל ולא בשום צבא אחר, ומלכתחילה היה ראוי שהפיקוד יוותר על הדבר הזה. בצה"ל קוראים לזה 'אל תיתן פקודה שאתה יודע מראש שלא תעבור'".

ועם זאת, כל עוד שירת נשים נותרת חלק מההווי הצה"לי, הרב אבינר מתנגד לסירוב פקודה על-רקע זה. הוא מציע לחיילים לבקש ממפקדיהם באופן אישי לפטור אותם מנוכחות באותו חלק של הטקס הצבאי שחיילות שרות בו ולהטיל עליהם מטלה חלופית. "על-פי רוב, בצה"ל, חייל שיש לו בקשה אישית סבירה המפקדים באים לקראתו. הצבא שלנו פועל מתוך אמון הדדי". אם הדבר אינו מתאפשר והמפקד מסרב לבקשה, "אפשר לחייל להישאר בטקס", הוא פוסק. הוא מנמק זאת בעיקרון ההלכתי של 'הנאה שבאה לו לאדם בעל כורחו'. "למשל, הישיבה שלנו ממוקמת בציר שעוברים בו נוצרים והם שרים שירים נוצריים שאסור לשמוע. אבל לא בגלל זה אסור לי ללכת לישיבה. פשוט, אני לא מקשיב. אני שומע, אבל לא מקשיב".

ברוח זו, של הגעה להסדרים מוסכמים, רואה הרב אבינר לא רק את שאלת שירת הנשים. "אין לנו זמן לריב בצה"ל. בכלל, במדינה אין לנו זמן לריב. צריך להסתדר יחד". בהומור המאפיין אותו מספר הרב אבינר: "פעם אחת מצאו שלד בארון. זה היה עקשן ששיחק מחבואים וניצח". המסר שלו ברור. "צריך ללמוד להסתדר. אני מאמין שכך בערך חושבים כל תלמידי המכינות; אני לא חושב שצריך לומר להם. זו לא הפעם הראשונה שעולות שאלות כאלו". לדבריו, במקרה של בעיה המתעוררת על-רקע הלכתי במסגרת השירות הצבאי הנוסחה היא כזו: "ודאי שהתלמיד צריך להקשיב לרב, והרב צריך להגיד לו להקשיב למפקד".

שלושה מבין תשעת הצוערים שיצאו הם תלמידי ישיבת עתניאל. אחד מהם הוא בין המודחים מהקורס. "המטרה שלנו בראש ובראשונה היא לא להתנצח עם צה"ל", אומר מנכ"ל הישיבה, יצחק הכהן. "ראשי הישיבה אומרים תמיד שהחייל חייב להיות חכם. לא להגיע למצב של התנצחות, אפילו אם מדובר בפקודה בלתי חוקית בעליל. מבחינת תפישת העולם של ישיבת עתניאל צה"ל הוא קודש קודשים. לפני הכול. המטרה שלנו היא לשרת את עם ישראל, ואנחנו מחנכים את הבחורים שלנו שכל אדם המשרת בצה"ל הוא קדוש. אבל יש דברים לא מתוקנים בצה"ל. הייתה פה חוסר עמידה על הפקודות שצה"ל בעצמו קבע, ונגד זה אנחנו יוצאים. לא נגד צה"ל ולא נגד אף אחד אחר; הדרישה היא לתקן את המעוות.

"אולי טוב שקרה המקרה הזה, כדי להציף את הנושא ולטפל בו. הרי שירת נשים בצבא זה משהו שקורה כל הזמן. אנחנו לא הולכים לשנות את הצבא בגלל זה ולא להילחם נגדו, ובשום אופן זה לא מה שיגרום לְקרע".

דובר צה"ל מסר בתגובה כי "חובת השירות בצה"ל והמחויבות לשוויון בנטל יוצרות, מטבע הדברים, דילמות הנוגעות לשירות המשותף ולשילובן של כלל האוכלוסיות בחברה הישראלית המשרתות בצה"ל. דילמות אלה מחייבות שיח פנימי ושיקול דעת של המפקדים, שבסיסם הקפדה על כבודם של כל חייל וחיילת. בימים אלה מתקיים באגף כוח האדם תהליך רחב שנועד להסדיר סוגיות שונות הנוגעות לשירות המשותף. עם השלמתו של התהליך, יינתן לו ביטוי".

לנוכח ההחלטה להדיח חלק מהצוערים מקווה מנכ"ל איגוד ישיבות ההסדר, איתן עוזרי, ש"הצבא יתעשת וילמד את המשמעויות החמורות של הדברים. אולי אפילו יחזיר את הצוערים לקורס. אין ספק שהמג"ד פעל כאן בניגוד לפקודות כאשר תכנן אירוע שבו משולבת שירת נשים. זה היה אירוע תרבותי, ובאירועים מהסוג הזה צריך להתחשב ברגשותיהם של החיילים ולא להכריח אותם לעשות דברים בניגוד למצפונם. המג"ד מסתתר מאחורי האמירה שזוהי פעילות מקצועית".

פעילות מקצועית או אירוע תרבותי - ובכן, זהו בדיוק סלע המחלוקת. על-פי פקודת מטכ"ל, חייל החש נפגע על-רקע אמונה או דת בפעולות הווי - ואך ורק בפעולות הווי - רשאי שלא להשתתף בהן. מטקסים רשמיים אין לצאת בשום מקרה, בשל כבוד הנופלים. זוהי גם ההנחיה של הרבנות הצבאית. המקרה המדובר, ערב מורשת קרב, נמצא באמצע הדרך בין ערב הווי לטקס. זו פעילות בעלת תוכן חשוב מבחינה ערכית. בצה"ל טוענים שלפיכך חלה על החיילים חובת השתתפות. ראשי ישיבות ההסדר והמכינות סבורים אחרת.

ראש ישיבת ההסדר שַדמות נריה בשדמות-מחולה, הרב שלמה רוזנפלד, שהשתתף בפגישה, אומר שבישיבה שבראשותו מנחים את התלמידים שלא לצאת באופן הפגנתי ולסרב פקודה, אך כן להעלות את הדברים ולתאמם מראש; "אבל הלהקה לא הייתה שייכת למורשת קרב. לא היה לזה שום קשר לצד המבצעי של הצבא", הוא טוען. "חמורה במיוחד הגישה של המג"ד שעבר על פקודת השילוב הראוי, שבה הוא נדרש לגלות רגישות ולא לכפות חייל דתי בתחום שכזה. חמור עוד יותר שאמר שהוא יחזור על כך. חשוב שהמפקד בשטח לא יכניס את החיילים בכוח לפינה. כולנו במדינה אחת ובצבא אחד והחיכוכים מיותרים. חוכמת המפקד צריכה לבוא לפני מעשה, אבל גם לאחריו, ולא להפוך כל ויכוח לסירוב פקודה".

האם אין כאן הקצנה בדרישות של חיילים דתיים, יחסית לעבר?

"להפך: ההקצנה באה מהציבור הלא-דתי. הוא שהכניס שינויים בשירות הבנות בצבא, ובכך למעשה הגדיל את החיכוך בין שני המינים בצה"ל. הדרישה שלנו היא מינימלית: שלא לכפות עלינו שירות שתהיה בו פגיעה בחופש הדתי של החייל בצבא".

צריך לשנות את פקודת השילוב הראוי?

"יש להוסיף תיקונים שלא נזכרו בפקודה, אבל בשום פנים ואופן לא לשנות את עקרונותיה. הפקודה הזו היא האיזון העדין ביותר בנושא שהפך נפיץ מאוד, מערכת היחסים בין דתיים לחילונים בצבא".