וְשוּב חוֹזֵר הַסְּתָיו אֶל אֶרֶץ חֲרוּכָה
בַּפָּאתוֹס הַחַמְסִינִי שֶל הַקַּיִץ
וּמָה שֶמַּעֲלֶה לָהּ חֶרֶש אֲרוּכָה
הֵם רַק צִנַּת שְחָרִים וְצֵל עַרְבַּיִם
וְאֶצְבְּעוֹת הָרוּחַ הָעוֹבֶרֶת כִּרְטִיָּה
לַחָה עַל כָּל פִּצְעֵי אַדְמַת הַיֹּבֶש
שֶנִּתְבַּקְּעָה כְּעוֹר, בִּכְאֵב וּבִרְתִיעָה
מִיּקוֹד חַמָּה בּוֹ לֹא חָדְלָה לִצְרֹב אֵש.
וְשוּב חוֹלֵף מַטָּס שֶל צִפּוֹרֵי נְדוֹד
מִצְּפוֹן-הַמַּעֲרָב בְּטֶרֶם חֹרֶף
בְּשֶטֶף עַז שֶאֵין לִמְנוֹת וְאֵין לִמְדֹד
אֶת שַיְּרוֹתָיו הַמַּטִּילוֹת סְחַרְחֹרֶת
בְּעֵין הַצַּפָּרִים בְּעוֹפְפָן אֶל הַדָּרוֹם
בְּרַחַש הֲמֻלַּת אַלְפֵי כְּנָפֶיהָ
שֶל מְנִיפַת-עֲנָק שֶבָּהּ הַתְּכֵלֶת שֶבָּרוֹם
לוּטָה בְּעַב הָרַחַף הַשּוֹפֵעַ.
וְשוּב שְלוּפִים כְּסַיִף נִצָּבִים הַחֲצָבִים
עַל מִשְמְרוֹת מַחְזוֹרִיּוּת הַטֶּבַע
הַמַּכְתִּיבָה לַלִּירִיקָה תָוִים וּמִקְצָבִים
מִסֶּבֶב הַחֲלוֹף שֶכֻּלּוֹ קֶבַע
וְרֵיחַ הַגּוּיָבוֹת בּוֹ סְמוּמִים שוּקֵי הָעִיר
אוֹ הַיַּסְמִין שֶבִּמְשׂוּכוֹת הַבַּיִת
עוֹשֶׂה שַמּוֹת בַּצִּינִיּוּת וְלִתְחִיָּה מֵעִיר
גַּעֲגוּעִים שֶלֹּא גָוְעוּ עֲדַיִן
לְמַשֶּהוּ אַחֵר מִמְּנוֹת-בַּרְזֶל-הַזֶּה-מָה-יֵש
וִיבֹשֶת הָאָפֹר וְהַבָּנָלִי,
לְמַשֶּהוּ שֶאֵין לַלֵּב סִבָּה לְהִתְבַּיֵּש
מִזֶּה שֶהוּא כָּל-כָּךְ סֶנְטִימֶנְטָלִי,
לְמַשֶּהוּ שֶעִם פְּלִישַת עוֹנָה זוֹ לָעוֹלָם
כְּשֶמִין תּוּגָה אֶת הַנּוֹפִים צוֹנֶפֶת
אֲפִלּוּ הַנֻּקְשֶה וְהַקָּשוּחַ מִכֻּלָּם
אֵי-שָם, עָמֹק בְּמַרְתְּפֵי הַנֶּפֶש
נִכְסָף פִּתְאֹם לְחֶסֶד, לְחֶמְלָה, לָאַחֲוָה,
לְכָל שֶכֹּה חָסֵר פֹּה בְּקִרְבֵּנוּ
וְכֵן, גַּם לְמִלָּה שְכוּחָה כָּל-כָּךְ כְּמוֹ אַהֲבָה
שֶבּוֹא הַסְּתָיו צוֹבֵט בָּהּ אֶת לִבֵּנוּ.
עתה כולם אוהבים לשנוא אותו. זה משרת את נתניהו, אבל זה לא יחזיק מים
