השבוע האחרון היה גדוש בעלילותיה של
ציפי לבני. שיאן היה כמובן בהופעתה המחפירה ב"מצב האומה", בו היא חירפה וגידפה את המנטור שלה, לשעבר,
בנימין נתניהו. התברר עד מהרה שהיא הפכה לכוהנת גדולה של מקיאווליזם פוליטי - בעור של כבש. בפוליטיקה הישראלית, מסתבר, המטרה מקדשת וגם מאפשרת, שימוש בכל האמצעים.
בעקבות העניין שהתעורר, הלכתי לבדוק את עלילותיה בתחום הפוליטי בשנים עברו. חפרתי רק מעט. רק את פני השטח. ונחרדתי. האומנם קיימת אפשרות שהפוליטיקאית הזו תגיע לראשות ה
ממשלה?!
כבר ב-4.2.2009 כתב עיתונאי בכיר ומוערך מאוד ב
הארץ,
ארי שביט, כתבה קשה על ציפי לבני. תחת הכותרת: "הערת אזהרה". אני מביא כאן חלק קטן מאוד ממנה:
"לאחדים מהעדים שאתם שוחחתי השבוע, תשובה מטרידה: ציפי לבני חלולה. לטענתם לבני חסרה את המטען התרבותי, את המעוף ההיסטורי, את הכלים הנפשיים ואת היכולות האנושיות של מנהיג. מעולם לא הפגינה אומץ לב אזרחי, לא רשמה לזכותה הישג ביצועי ולא הלכה נגד הזרם. היא מדקלמת שורה של אמירות נכונות בעניין חלוקת הארץ, אך לא יודעת להפוך אותן למדיניות. לכן המשא-ומתן שלה עם אחמד קריע (אבו עלא) כשל והאמונה שלה באנאפוליס הופרכה. אולם הכשל הפלשתיני של לבני הוא כאין וכאפס לעומת המחדל האירני שלה. שרת החוץ לא הבינה בעוד מועד את האתגר האירני, לא הפנימה אותו ולא עשתה מעשה מדיני של ממש כדי להתמודד אתו. הגרעין האירני הוא ההופך את כהונת לבני, כשרת חוץ לכישלון קולוסלי. אחד מהעדים שאתם שוחחתי היה נסער במיוחד. אף על-פי שהוא אדם בוגר, מאופק ומיושב בדעתו, הוא היה נרגש. העיד על עצמו שהוא חש כחבר בכת סודית היודעת סוד נורא: ציפי לבני אינה כשירה להיות ראש ממשלה. דגל שחור של העדר-כשירות מתנופף מעל למסע שלה אל ראשות המדינה.
"סכום קטן"
העד אמר שבלתי נתפש בעיניו שהתקשורת לא חושפת את הסוד. בלתי נסבל בעיניו שהציבור לא יודע את הסוד. לכן דיבר, לכן אני רשמתי. לכן רואה אור המאמר הזה. יידע הציבור. יידע הציבור ויחליט. השבוע האחרון העצים את התחושה הזו של רבים. עדות לכך הסערה הפוקדת את המדיה החברתית בימים האחרונים. התברר כי ציפי לבני מצטיינת בתככים פוליטיים, אבל נאלמת דום כאשר מדובר בחובותיה ל(כספי) ציבור. לבני מנבלת את הפה כנגד ראש הממשלה (מצב האומה, כנ"ל), כן, זה שהציל אותה מתהום הנשייה של 4 מנדטים (בקושי), מינה אותה על השיחות עם אבו מאזן (שם היא לא השיגה כלום). כל זה הוא נתן לה כמתנה, עטופה במשרה נחשקת: שרת המשפטים... איפשר לה להחזיק את הראש מעל המים הציבוריים. שלא תטבע... על הכישלון בשיחות עם אבו מאזן, היא לא תשמיע מילה. הציבור אומנם זכאי וצריך לדעת מה קרה שם, בשם השקיפות המתחייבת, אבל לבני מדברת רק על מה שהיא רוצה. ולא תדווח על הנושא החשוב הזה. ומדוע? כי השמאל לא יאהב את הדברים שישמע, והיא הרי צריכה את הקולות שלו. ובאשר לנתניהו? כאן כולנו יכולים לקבל ממנה שיעור ב"הגינות" פוליטית ואולי אף ברשעות. בהתקפות עליו היא גומלת לו. היא הרי יכולה, בשם המקיאווליזם הציני, לירוק חפשי לתוך הבאר ממנה שתתה...
אבל יש גם עניינים חמורים אחרים, של כסף, היא מתמרנת איך להתחמק מן הדין ומן החוב. כאן היא הפכה לטפלון הידוע. חובות לציבור? מי מכיר ומי יודע ?...
ישראל חסון, חבר הכנסת הממוקם במקום ה-2 ברשימת קדימה לכנסת ה-19, כתב בשעתו במכתב ליו"ר הכנסת כי "תוך ניצול ציני של פרצה בחוק, מתפלגת סיעה מ
מפלגת האם ברגע האחרון מבלי שבכוונתה להמשיך את עבודתה הפרלמנטרית וזאת, במטרה אחת - ניצול מקסימלי של כספי הציבור, תוך השתתפות מינימלית באופן מגוחך בחובות המפלגה, חובות שאותם חברי סיעה יצרו במו ידיהם". ואכן מה קרה עם חובות הענק של קדימה אותם צברה לבני כאשר היא ניהלה את המפלגה הזו ועמדה בראשה? מדובר בסכום "קטן. "רק" 34 מיליון שקל. סכום זה נפל על ראשו של
שאול מופז. הוא הביס כזכור את לבני והנחיל לה מפלה קשה בפריימריז בקדימה. אבל לא תככנית כלבני תתייאש, או תקבל את דין הבוחר. היא זיכתה את כולנו בשיעור בפוליטיקה ה"נקייה" עליה היא מכריזה השכם והערב. היא ברחה מיד מקדימה והקימה את ה"התנועה". כך תמרנה כדי להשאיר את מופז עם קדימה ועם חובות הענק שלה, שלא הוא יצר. הראתה לכל עם ישראל איך מפסידים בבחירות פנימיות ומרוויחים רווח פוליטי גדול, כל זאת, בעזרת טריקים ושטיקים. כך קולעים בשתי ציפורים בירייה אחת. גם משתחררים לכאורה מהחובות, גם עובדים על הציבור בעיניים, כשמקימים מפלגה "חדשה". מי ישלם את החשבון? מופז בטח לא. לבני? הצחקתם אותנו. היא כבר מזמן תמרנה את עצמה הרחק משם. האם שולמן, קרי מפלגת העבודה, אליה היא ברחה עכשיו, תשלם? נו באמת, הצחקתם אותנו עוד פעם. בוודאי לא. מי נשאר? אנחנו. אתם, אני, כל עם ישראל... ועכשיו? עכשיו היא חוככת את ידיה בהנאה ומישירה לכולנו ולתקשורת מבט בעיניים (יום ששי כנ"ל, אצל
אילה חסון. מוצ"ש, כנ"ל, מגדפת, ב"מצב האומה").... הצלחתי! היא אומרת, הנה עובדה: אפשר לנצח בקומבינות. בציניות. לא מוכרחים אידיאולוגיה!
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
