הפתרון העתידי - גושים גדולים הניסיונות שנעשו בישראל מאז קום המדינה, לבסס ממשלות יציבות, היו בנויות על הקונספט של מפלגה גדולה שלטת בתוספת מפלגות לווין שנותנות יציבות שלטונית. בתקופת פריחת שלטון מפא"י
מפלגת העבודה הייתה זוכה מעל 50 מנדטים, כולל השיא של 55 מנדטים שאפשרו לה בצירוף מפלגה דתית לשלוט בארץ לאורך שנים.
המצב בעשורים האחרונים השתנה, וכל הניסיונות לייצב מפלגות שלטון גדולות, לא צלחו. העובדה, כי בשל פיצול יתר של מפלגות וסיעות קשה למשול וקשה להחזיק מעמד קדנציה שלמה, אומרת דרשני אומרת צריך שינוי.
השינוי המתבקש יש שתי דרכים לפתור את הבעיה שבדיון. אחת ע"י חקיקה ואחת ע"י התחברות של מפלגות עם אידיאולוגיות דומות לגוש אחד בבחירות.
למשל:
גוש ימין - ליכוד,
ישראל ביתנו,
הבית היהודי, דתיים ציוניים.
גוש שמאל - מפלגת העבודה, מרץ, שרידי יש עתיד, שרידי התנועה, שרידי קדימה.
גוש ערבי - המפלגות הערביות.
שרידים - של מפלגות החרדים.
הבעיה היא ששתי האפשרויות נראות כרגע כבלתי אפשריות. לא בגלל אידיאולוגיות, אלא יותר בגלל תחרות בין לבין, אגו, מיקומם, הישגים וחוסר גמישות.
נושאי חברה וביטחון אלה שני הנושאים שלמעשה יקבעו את האג'נדות של המתחרים ואלה הנושאים שיכריעו את ציבור הבוחרים.
נושאי הביטחון - הצוות הביטחוני של הליכוד, נראה כרגע על פניו ובמיוחד על-פי ביצועיו, הטוב ביותר בשוק, שנותן את התשובות המתאימות והנכונות. אסור לזלזל ואסור לשכוח את התרומה והניהול של
נתניהו בכל הנושאים הביטחוניים, כולל עימות חיוני וחיובי עם ארה"ב כשהדבר נדרש, ההרתעה כלפי אירן, חמאס וחיזבאללה, שלא לשכוח את "צוק איתן". העמידה האיתנה של הליכוד בנושא הפלשתינים, העמידה האיתנה מול ארה"ב ואירופה, כדי לא לוותר על גבולות ביטחון בני הגנה.
הפרצוף האמיתי של עראפת ואבו-מאזן אהוד ברק, כראש ממשלה, גילה את פרצופו האמיתי של עראפת, שסירב לכל הצעה שהוצעה לו, ע"י ברק.
אבו-מאזן, סירב להצעה טובה עוד יותר של
אהוד אולמרט את
ציפי לבני - לאחר דיונים ישיבות וחיבוקים משך 3.5 שנים. ציפי לבני המשיכה עם מאמציה גם בממשלת נתניהו ולא זזה אפילו סנטימטר קדימה בהסכם.
הפרצוף האמיתי של אבו-מאזן (מכחיש השואה): בעיתון
ישראל היום (7.12.14) מתפרסמת רשימה ובה ראיון עם אבו-מאזן, בו הוא אומר את משפטי המחץ הבאים: "6 מיליון פליטים מחכים לחזור וגם אנו". ובהמשך: "לא נכיר לעולם בישראל כמדינת העם היהודי". אתם מבינים את זה ואת הקונוטציה של 6 מיליון, תחשבו על זה.
יצחק (בוז'י) הרצוג במקביל לאמירה זאת של אבו-מאזן, קראתי באתר News1 (כתבה של ד"ר
רון בריימן), בה הוא מצטט את בוז'י הרצוג שמצהיר שאם יבחר כראש ממשלה, דבר ראשון שיעשה - ילך לרמאללה. אתם מבינים את ההבדל. אבו-מאזן פוסל את ישראל כמדינת היהודים ואילו ראש ממשלת ישראל (בחלומו הרטוב של בוז'י), הולך להתחנף למכחיש השואה, שונא ישראל כמדינת היהודים.
לסיום נראה לי - שהבחירות הקרובות יהיו ההצגה הטובה בישראל, רק חבל, שהכרטיסים יעלו לנו ביוקר רב.
נ.ב.: נזכרתי במחזה של שייקספיר: "יוליוס קייסר" - "הזהר מאידי מרס" (הכוונה למפלגות), להתראות בבחירות ב-17 במרס.
ברגע אחרון האיחוד בוז'י את לבני מעורר גל התלהבות מזויף בגוש השמאל. האיחוד בין יחימוביץ' ופרץ - הוא מלאכותי ולא משכנע כמו שני המנהיגים שלהם. לפי עקרון זה, צירופו של מופז מקנה לו גם רוטציה של שנה לפחות. בוז'י הרצוג על-פי כמה פרשנויות, גילה מנהיגות, ויתור על אגו. לדעתי - הוא ויתר על מנהיגות - וגילה רפיסות.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
