אֲבִיגַיִל וג'וֹ
יעקב ברזילי כתב בדצמבר 2023 שיר לאוהבי שירה, והקדישו לחטופות ולחטופים שלנו באיחולי ציפייה לזמנים טובים:
"מֵאָז נֶחְשְׂפָה בְּרִית הֲגָנָה הֲדָדִית
בֵּין אֲבִיגַיִל לג'וֹ בַּיְידֶן
צְרִיכַת נְיָר הַטּוּאָלֵט
הִכְפִּילָה אֶת עַצְמָהּ בְּחָמָס
נָפַל הַפּוּר
גוּיְסוּ אִישֵׁי מוֹדִיעִין מֻבְחָרִים
הֻטַּל עַל יְחִידַת קוֹמַנְדּוֹ
לַחֲטֹף אֶת אֲבִיגַיִל
בַּחֲקִירָה קְשׁוּחָה נִשְׁבְּרָה וְהוֹדְתָה:
עִדָּן הַחִתּוּלִים מֵאֲחוֹרֶיהָ
מוֹצְצִים מִחוּץ לִתְחוּם
לוֹבֶשֶׁת מַדֵי קְרָב בְּכֹחוֹת עַצְמָהּ
מַעֲרֶכֶת הַיְּחָסִים שֶׁלָּהּ עִם בַּיְידֶן
הֲדוּקָה מֵאִי פַּעַם
לֹא מִכְּבָר ג'וֹ הִפְתִּיעַ אוֹתָהּ
שָׁלַח בֻּבַּת בָּרְבִּי לְיוֹם הֻלַּדְתָּהּ
חָמָס נֶאֱלָץ לְשַׁחְרְרָה"
מאי חנוכה?
התלמוד שואל, "מאי חנוכה"? - מהי חנוכה? - ותשובת חכמינו הנה, שהחג לזכר נס פך השמן, שהספיק לשמונה ימים. בין המקורות האחרים לחנוכה במדרשים נמצאים מרד החשמונאים-המכבים, ששחרר את יהודה מעול היוונים, וההתנגדות הקנאית של מתתיהו הכהן החשמונאי ובניו לעבודה זרה.
מכל אלה בחרה היהדות, כאמור, לאזכר רק את נס פך השמן. עורכי המשנה בראשות רבי יהודה הנשיא (שנת 200 לספירתם) ידעו את אשר אִתרע ביהודה עקב מרד בר-כוכבא, כשבעים שנה לפני כן, וכיבו את להבות המרד. למרות זאת, התמרדו היהודים ביהודה ובגלויות שוב ושוב נגד הרומאים - עד בערך שנת 500 לספירתם. הנצרות אימצה דווקא את הפן הזה במרד החשמונאים ואת התנגדותם לעבודה הזרה.
אין זה מפתיע, שהציונות אימצה דווקא את פן המרד - של החשמונאים וגם של בר-כוכבא - וניסתה להתרחק מהפן הדתי של חנוכה, שהפך בינתיים לחג האור ולחג הסופגניות.
למרד החשמונאים היה סוף רע. ראשית, כל חמשת בני מתתיהו נפלו בקרב, או נרצחו. שנית, ממלכת יהודה, שייסדו החשמונאים, שרדה כמאתיים שנה בלבד, ונפלה בעקבות הסתאבות המלכים החשמונאיים, שגם נשאו שמות לועזיים.
למה לא אצלנו?!
נשיאת אוניברסיטת פנסילווניה התפטרה לאור עדותה השערורייתית בקונגרס על ההסתה האנטישמית בקמפוס שלה. מעניין האם שתי הנשיאות האחרות (של MIT ושל הארוורד), שהפגינו טמטום ואדישות לנוכח מצוקת הסטודנטים והסגל היהודיים, יילכו בדרכה, או יפוטרו?
בינתיים נשארת סאלי קורנבלות, נשיאת MIT, בתפקידה. חבר הנאמנים של האוניברסיטה חיזק את ידיה במשבר הנוכחי - למרות שהאוניברסיטה כבר הפסידה יותר ממיליארד דולר בתרומות שבוטלו.
המצב באוניברסיטאות קשה, כיוון שכלכלת ארצות-הברית במשבר, והתרומות מתמעטות. כמה תורמים גדולים (רובם יהודים) לאוניברסיטאות היוקרה (אייוִי ליג - ליגת הקיסוֹס) וגם לאחרות כבר הודיעו שיימנעו מתרומות, או שימשכו את תרומותיהם עקב האנטישמיות הפושה והבוטה בקמפוסים, והסִפּים רועדים באקדמיה האמריקנית, שממילא נמצאת במשבר אקדמי ומוסרי מהחמורים ביותר בתולדותיה.
האם ועדת הכנסת לחינוך תנהג כמו ועדת הסנאט האמריקני, ותזמן את נשיאי האוניברסיטאות הישראליות לדיון על האווירה העכורה בקמפוסים הישראלים, על רדיפת מי שאינו התקרנף להיות רל"ב (רק לא ביבי) ומי שאינו אנטי-ציוני?
בסוף שנות השמונים הייתי דובר אוניברסיטת תל אביב, וכבר אז אבחנּוּ בקמפוסים הישראלים גלים עכורים של פגיעה בחופש הביטוי של הסטודנטים ובחופש האקדמי על-רקע פוליטי. הגלים הללו התעצמו לצונאמי בעקבות המהפכה הפרוגרסיווית בארצות-הברית.
אהבת חינם
ביום גשם נוראי גרמתי לאשתי ללכת עד סוף העולם, ולהביא את מכוניתנו לפתח מגדל האשפוז גור-שאשא בבית-החולים בילינסון, שבו אושפזתי, בעוונותיי, לרגל ניתוח ברגלי. לאור (יותר נכון - לחושך) מצבי הרפואי לא יכולתי ללכת אל המכונית, שלא יכלה להיכנס לחניון התת-קרקעי של בית-החולים, שהופקע לרגל המלחמה לאירוח מחלקות אשפוז ומרפאות.
וזה סיפורה: "... היה יום ארוך וקשה. בין שלוש לארבע [אחר-הצהריים], בגשם, הלכתי לאוטו שחנה במרחק קילומטר מבית-החולים, כמובן בבגד̤י-לא-גשם. ממכונית, שנסעה לידי, קראה לי מישהי ואמרה, 'רוצה מטרייה? עכשיו קניתי כדי להגיע לאוטו, ואני כבר לא צריכה'. קיבלתי מטרייה. זה היה כל כך נחוץ, והנתינה של האישה הזרה הזאת כל כך חיממה את לבי. כנראה, בכל זאת זה יצליח לנו, אהבת חינם".
דמם סמוק יותר
נשיא המדינה, ראש הממשלה, שרים, הרמטכ"ל ועוד בכירים מאוד הביעו בפומבי - ובעיקר, מול מצלמות הטלוויזיה - את השתתפותם באבל של גדי איזנקוט, שאיבד בבת-אחת בן ואחיין במלחמה בעזה.
יותר ממאה חיילים וקצינים נפלו עד כה במלחמה בעזה, הי"ד, ולא נשמעה בפומבי השתתפות של כל כך הרבה בכירים בצער משפחותיהם. גם לא ראינו זאת במלחמותינו מאז תש"ח, והיו משפחות, שאיבדו במלחמותינו שני בנים, או אב ובן. כנראה, דמם של בני משפחת איזנקוט סמוק יותר.
חופשי
בית משפט השלום בירושלים שחרר ממעצרו את אלישע ירד, שהצבא, המשטרה ושב"כ רודפים לא מעכשיו. לפני כמה ימים עצרו אותו מבלי לפרט סיבה, וארגון "חוננו" נחלץ להגנתו. אלישע ירד מסמל את הרדיפה הלא-תיאמן של מערכת הביטחון אחרי המתיישבים היהודיים ביהודה ובשומרון תוך המצאת עילה - "אלימות המתנחלים" - שנמכרה היטב לממשל ביידן, ומשמשת אותו כשוט נגד יהודים בארץ-ישראל.
המשטרה, הצבא ושב"כ מתעסקים עם ש̤ד שהמציאו ואלישע ירד מסמלוֹ - יהודה ושומרון סוערות מפרעות, שעורכים הערבים ביהודים בכבישים, בחוות הבודדים וגם ביישובים יותר משנתיים. כנראה, המשטרה ומערכת הביטחון שבויות בקונצפציה, שמסיטה אותן ממשימותיהן, שהן הגנה על מדינת ישראל ועל תושביה. הם מתעמרים במתיישבים, מסכנים את חייהם, ומסיתים נגדם כדי לבזותם ולגרום להם רצח אופי ודה-לגיטימציה. אחרי זה יבוא, כנראה, גירוש בנוסח צפון השומרון, שבו יוּתר דמם של המתיישבים; ויש הרבה מדי בתוכנו, שבנבזותם מחכים לרגע הזה, שבו יגמרו חשבון עם המפעל האדיר של ההתיישבות, שהנו לצנינים בעיני כמה מהשמאל - כנראה, כיוון שהמתיישבים גזלו מהם את התואר חלוצים.
השאלה הגדולה הנה מדוע אין ממשלת הימין עוצרת את התנכלות הצבא, המשטרה ושב"כ ביהודים ביהודה ובשומרון.
הפתעה
הופתענו מאוד, יש להודות, בבוקר שמחת-תורה תשפ"ד, וסיבות ההפתעה דומות מאוד להפתעה ביום הכיפורים תשל"ד, אך הרבה יותר חמורות. אך גם חמאס הופתע: הוא למד מהתקשורת הישראלית, שהחברה הישראלית קרועה ומפולגת, ותהיה סרבנות אדירה כשייקראו אנשי המילואים לדגל. זה לא קרה. אדרבה שיעורי הגיוס למילואים עברו את התקנים, והרבה אנשי מילואים סורבו, כיוון שהיחידות היו בתקן מלא - גם ביחידות, שראשי המחאה והגנרלים בדימוס הודיעו על כוונת אנשיהן לסרב להתגייס.
על כך אמר כבר רבי בא בר אחא, "אין את יכול לעמוד על אופי של אומה הזאת - נתבעין לעגל ונותנין נתבעין למשכן ונותנין" (תלמוד ירושלמי, שקלים, דף ב', עמוד ב'). גם ראשי המחאה והגנרלים בדימוס, שהצהירו בזחיחות-דעתם במהלך השנה, כי הצבא מפורק, הופתעו מאוד.
