האפיק
האם אפשר לשנות הרגלים, מידות ומעשים? במאמרי הקודם ראינו שהתשובה היא חיובית. האדם שניחן בצלם אלוקים ובשכל אנושי, המקנה לו בחירה חופשית, בניגוד לחיות המתאפיינות בהתנהגות אינסטינקטיבית, יכול ומסוגל לשנות את התנהגותו ודרכיו השליליות. תורתנו הקדושה, הדורשת מהאדם שלא להשתעבד ליצר הרע ולקיים מצוות ומעשים טובים - היא ההוכחה המובהקת לכך שזה אפשרי.
יש לזכור שכל תכונה אנושית יכולה להיות טובה או רעה, ואפשר לממש אותה באפיק חיובי וּבאפיק שלילי. כך למשל הצביעו בגמרא על כך, שמי שנולד במזל מאדים ועלול חלילה על-פי נטייתו להיות שופך דם, מציעים לו חכמינו להטות תכונה טבעית זו לאפיק החיובי ולהיות שוחט או מוהל. אפשרות אחרת היא שיהיה מנתח וכד'. דוגמה אחרת, אם אדם נולד להיות עקשן, או גאוותן, שינצל מידות אלה באפיק החיובי להיות עקשן וגאה באמונתו, בדרך היהדות, במידות טובות ובמצוות המייקרות את האדם ומעצימות אותו.
דוגמה נוספת היא מידת ההתלהבות. מהתלהבות בלתי נשלטת לכדורגל, ועד ריצה לדבר עבירה, חלילה, למופעים זולים ולשאר מרעין בישין, אפשר להפוך את ההתלהבות ולכוון אותה לדבר מצווה. למשל, ללימוד תורה, לתפילה, לשימוּר השבת הקדושה, לשמחה, למעשי חסד וכך הלאה.
בפרשת וישלח, שקראנו לא מכבר, ראינו איך יעקב אבינו מֵצר על כך, ש"עִם לבן גרתי, ולא למדתי ממעשיו הרעים". הדבר אומר דרשני, ועולה כאן תמיהה יסודית: האומנם ביקש יעקב הצדיק אבי האומה, ללמוד חלילה ממעשי לבן הרשע? התשובה היא כן. אתם קוראים נכון. יעקב ביקש, על-פי תפיסת החסידוּת, להגיע לאותה דרגת התלהבות למצוות, שהגיע לבן הרשע לא עלינו במעשיו הרעים.
באותה דרך מוסברת התמיהה הבאה. רבי ישראל סלנטר אמר שיש לנו ללמוד משלושה אנשים. אחד מהם הוא גנב. האמנם?! כן. עלינו ללמוד מהגנב את נחישותו, התלהבותו ודבקותו במטרה, וליישם תכונה זו באפיק החיובי הבא לידי ביטוי בַּלהיטות לקיים כל מצווה ומידה טובה!
בעלי תשובה הם ההוכחה המובהקת לכך לאפשרות להפוך תכונות משלילה לחיוב, באימוץ המצוות ודרך התורה הקדושה. חנוכה מציגה לנו מודל כיצד לשנות את דרכנו לטובה .
מה המקור לחנוכה בתורה?
אם חיפשתם רמז ברור לחג החנוכה, חג האורים, ולטקס המרכזי בו הדלקת נרות, קיבלתם אותהו בפָּתיח של פרשת בהעלותך. ה' אמר לאהרן: "בהעלֹתךָ את הנרות" של המנורה לָנֶצַח! הצורה "בהעלותך" היא צורת מקור, שהזמן שלו הוא תמידי. ומה לאחר חורבן הבית, כשלמרבה הצער אין לנו בית מקדש וּמנורה? מכאן לענ"ד רמז שקוף לנרות חנוכה, כמו גם, כפי שנראה, להדלקה בשיטת הלל.
מה הן תכונות האור?
הלהבה עולה תמיד כלפי מעלה.
כבר התורה מצביעה על תכונה מהותית זו של האור. על שמה נקראת פרשה שלימה-פרשת בהעלותך בחומש במדבר. כשהקב"ה אומר לאהרן הכהן: "בהעלותך את הנרות" הוא מנציח תכונה זו של האור לדורות. כמה סמלי. הנרות בסימן עלייה. הלהבה העולה מסמלת את הנשמה היהודית השואפת כלפי מעלה. "כי נר מצווה ותורה אור". הנר הוא סמל לתורה הקדושה המאירה את דרכנו. בנר מגולמת השאיפה הטבעית שלנו להתקדם, תוך הסרת המכשולים הניצבים בדרך.
תכונה נוספת של האור, כפי שהייטיבו לנסח חכמינו, היא: "מעט מן האור - דוחה הרבה מן החושך". די באור קטן, בנר או בפנס, המבליח בחושך, כדי לגרש אותו ולהאיר את כל החדר או הסביבה. על ההשלכות החיוביות של תפיסה זו עיין בסעיף הבא.
כתוצאה מאפיון משמעותי זה של האור אנו צועדים אל התכונה הבאה של האור: זה נהנה - וזה לא חסר! ובלשון חכמינו היפה: "נר לאחד, נר למאה" . די בנר דולק אחד כדי להאיר "באותו מחיר" למאה אנשים בחדר או בסביבה, וממש לא על חשבון בעל הנר. כולם בסביבה יכולים לחסות באורו של פתיל אחד וליהנות ממנו.
ואחרון אחרון: שתי תכונות נוספות של האור קַבלו אותן להלן בבדיחת השבוע וּבמילת השבוע.
מדוע התקבלה שיטת בית הילל?
כידוע, שתי גישות קיימות ביחס להדלקה. גישת שמאי, העומדת בסימן "פוחת והולך" גורסת שביום הראשון מדליקים שמונה נרות, וכל יום מורידים נר אחד. לעומת זאת, גישת הילל, העומדת בסימן "מוסיף והולך", גורסת שביום הראשון מדליקים נר אחד, ובמהלך שאר ימי החנוכה מוסיפים בהדרגה כל יום נר נוסף.
שמתם לב שבשיטת ההדלקה התקבלה - בניגוד לגישת שמאי - גישת הלל. מדוע? הסיבה המוזכרת בגמרא, בגלל העובדה שהללֵ כל כך נהג כבוד בעמיתו שמאי, שבכל פעם שהוא ותלמידיו חלקו עליו, הם נתנו זכות קדימה לשמאי והזכירו קודם את דעתו, ורק אחר כך את דעתם,
מעןבר לכך, נראה לי כי גישת הילל התקבלה כִּיְשימה יותר מבחינה פרקטית והיא יכולה לשמש מודל פסיכולוגי-התנהגותי-אימוני איך להתקדם במידות ובמעשים טובים, ולייצר שינוי בכל תחומי חיינו. בדומה לסולם יעקב הדרך היא 'שיטת השלבים': מתחילים בקטנה, בנר אחד קטן, וכל יום עושים בהדרגה צעד נוסף ומדליקים עוד נר לקראת השינוי המיוחל.
מדובר בגישה טכנית ובגישה מוראלית, המעוררות סיפוק מההישגים שהושגו ומוטיבציה להמשיך בתהליך השינוי עם הפנים קדימה. המודל 'בהעלותך' מציג את השקפת היהדות ללכת תמיד קדימה, לעלות תמיד. זו צריכה להיות המגמה. מסיבה זו המלאכים בחלום סולם יעקב קודם עולים, ורק אחר כך יורדים. גם הירידה ביהדות היא תמיד לצורך עלייה. נכון ששמאי היה אידיאליסט שרצה לתפוס הכל ולהגיע לשלימות, ואח"כ לרדת לפרטים בשיטת מהכלל לפרט. אבל זו לא שיטה פרקטית יעילה, במיוחד לאדם הממוצע.
משום כך נראה לי התקבלה שיטת הילל: מתחילים בנר אחד, וכל יום מימי החנוכה מדליקים נר נוסף. לפנינו, בדומה לספירת העומר, מדריך פרקטי יעיל איך להתקדם בעבודת הבורא צעד אחֲר צעד, ובדרך זו לשנות הרגלים בלתי רצויים, וּלאַמץ מידות טובות וּמעשים טובים.
המדריך לשינוי דרך
כפי שראינו, המגמה היא בסימן עלייה. מלבד זאת, הכלל המַנחה השני - ההתמקדות צריכה להיות במידה אחת בלבד. הכלל השלישי: הכל מתחיל בצעד ראשון, המשתקף בהדלקת נר ראשון. כלל רביעי: ההתקדמות צריכה להיות יסודית, איטית והדרגתית. צעד צעד. כלל חמישי; דרושה התקדמות שיטתית ועקבית. וּמעל הכל צריך לייחל ולהתפלל לסיעתא דשמייא.
למשל, אם אתה כעסן, ואתה רוצה להפסיק לכעוס, הכל עניין של מינון: ביום הראשון בתהליך הגמילה מהכעס, תפחית רבע שעה מזמן הכעס, ביום השני עוד רבע שעה, וכך הלאה כל יום תפחית עוד רבע שעה מהכעס עד לגמילה הסופית. ורק אז תעבוד על מידה נוספת באותה שיטה.
באנו חושך לגרש
איך מגרשים את החושך? באיזו דרך? באלו כלים? פתגם ידוע אומר: " חושך לא מגרשים במקלות!". חבל על האנרגיה. חבל להשחית כוחות על מלחמה. חושך לא מגרשים בחושך!. עדיף ללכת בדרך חיובית. כפי שראינו מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך. אז איך מגרשים את החושך? באור! לא צריך הרבה. די בנר קטן! אם למשל אתה שונא את חברך או הוא שונא אותך. אל תנסה להילחם בשנאה שלך כלפיו, או בשנאה שלו כלפיך. פשוט תוסיף קמצוץ של אהבה! איך? על-ידי נתינה. הנתינה היא מתכון בדוק לאהבה. לא צריך בגדול. די. במילה טובה, בסיוע, והמשוב יפעל את שלו . אתה תאהב את חברך, והוא, על-פי אפקט המראה, יחזיר לך אהבה. כמה פשוט, כמה גדול!
חידה: איך מקטינים קו ללא מגע בו? התשובה: משרטטים קו במקביל, וככל שתגדיל אותו, מקבילו יקטן. כך ככל שתרבה אור של אהבה ושמחה, בהדרגתיות השנאה, הכעס ושאר מרעין בישין כמו במטה קסמים ייעלמו. כבר דוד המלך, נעים זמירות ישראל, הצביע על כך: סור מרע. איך? על-ידי "עשה טוב". לא צריך יותר מזה. בדוק ומנוסה.
בדיחת השבוע
מכירים? מעשה בכפרי אחד שלא הכיר את נפלְאות העיר הגדולה. פעם אחת הזדמן לעיר, והתארח בבית מלון. נכנס האיש ללובי, והנה הוא נתקל בראי גדול, שהיה זָר לו, תלוי על הקיר. אך מיד, למרבה הפלא, הבחין באיש שמעֵבר למראָה המזעיף אליו פנים. כָּעוּס ונזעם רץ האיש למנהל והטיח לעֶברו: האם זוהי קבלת הפנים שלכם לאורחים? המנהל הבין מיד במה מדובר, והציע לו בנימוס וּבאדיבות לחייך אל האיש שמעֵבר למראָה. ואכן, עם חיוכו זכה הכפרי לחיוך חוזר מ'איש המראָה'.
נשמע מצחיק, אולי בדיחה? ועכשיו ברצינות. הכפרי התמים זה אנחנו. גם האור השקוף הוא סוג של מראָה שֶבָּה משתקפת דמותינוַ. יש לזכור שכל אור ביסודו מבחינה אופטית הוא אור חוזר, המשתקף מכל עצם אל עינינו. חייכו אל העולם, והעולם יחייך אליכם בחזרה. פטנט בדוּק וּמנוסֶה. בדיוק על כך אמר הֶחכם מכל אדם את הפסוק המופלא במשלי: "כַּמַּים הפָּנים לפָּנים, כן לב האדם לאדם". השתקפות הראי: כשתחייך אל הזולת, הוא ישיב לך חיוך, ואם תזעיף לו פנים, הוא יחזיר לך פנים זעופות. יחס חברך אליך מהווה מַשּׁוֹב ליחסך אליו. מה שתקרין לו, הוא יקרין אליך בחזרה.
מילת השבוע שלי
נר אותיות רן - הפוך בו והפוך באור היהודי, שהשמחה בו.
זוהי תכונה נוספת השמחה הפנימית שמסמל האור: השמח מנצח!
וּבאותו עניין. זה עתה ציַינו את חודש טבת - ר"ת: טֹב תורה!
חודש טוב!
