כימי צאתך מארץ מצרים ארא

כן נס, לא נס. מאז אירועי ליל הטילים והכתב"מים ששוגרו לעבר עם ישראל בליל ו' בניסן תשפ"ד, שבוע לפני ליל הסדר ונהדפו בשיעור הצלחה דמיוני של 99.4% - הישג שאין לו אח ורע בתולדות העולם - מתחוללת מחלוקת אידיאולוגית אמונית בין שלומי אמוני ישראל לבין הכופרים בעיקר, בשאלה הקריטית אם ההצלה המופלאה של העם היושב בציון מפגיעתם הקטלנית להחריד של מאות טונות של חומר נפץ ששיגרו האירנים אלינו נחשבת נס, או שמא רק הצלחה טכנולוגית אירגונית מסחררת.

הקירבה לליל הסדר, שבו נציין בשבוע הבא מלאות 3,335 שנה ליציאת מצרים, דוחקת אותנו לעיין בנסי יציאת מצרים. היהודי המאמין יראה באירועים ההם נס גלוי, בעוד שהכופר בעיקר ידבר על תרחיש מיתולוגי שהיה או לא היה, ושמכל מקום יסודו בתופעת טבע, בצונאמי אדיר ממדים: "וַיּוֹלֶךְ ה' אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל הַלַּיְלָה". המאמין רואה בכך נס גלוי, שפתח את הים לרווחה. הכופר ידבר 'רק' על צונאמי, בסך-הכל.

האמת היא שלא כל כך חשוב איך פיסית נפתח הים. אפילו היה זה 'רק' צונאמי מקרי, כפי שאולי ניתן להבין מן הביטוי "בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל הַלַּיְלָה", הרי ברור שהעיתוי המדויק של 'הצונאמי', שבא דווקא בעת ההמתנה המאיימת על שפת הים, הוא הנס במלוא עוצמתו. מילת המפתח כאן היא העיתוי המושלם, התזמון המדויק. זהו עצם הנס. מבחן התוצאה הופך גם אירוע טבעי לכאורה - לנס.

וכך פעלו גם ניסים רבים אחרים. אפילו נס הקמת מדינת ישראל. משביתי שמחות ציניקנים טוענים, שנצחון ישראלי במלחמת השיחרור והקמת המדינה אינם בגדר נס, שהרי הכוח הישראלי היה גדול יותר, חזק יותר, מצוייד יותר, מאורגן יותר, נחוש יותר. ואף על-פי כן, נס גדול היה שם. שעת הרצון ההיא שהניעה את כל עם ישראל להתלכד מול האויב (למעט אי-אלו פורצי גדר), ועצם העיתוי של הכרזת המדינה דווקא בשעת רצון נדירה לאלוקים ואדם, לרבות אומות העולם, כולל הגוש הסובייטי (שאף סיפק לנו נשק ותחמושת חיוניים להמשך העמידה מול האויב ודחיקתו מארצנו), היא היא עצם הנס שעליו אנו רואים עצמנו מחויבים להודות, להלל ולשבח, לרבות באמירת הלל.

יש יהודים טועים ומטעים, שמצפים לראות את הנס בהתגלותו הממשית של הקב"ה בעת שנעשה הנס, וכל מה שפחות מזה 'אינו נחשב'. אפילו אחד מגדולי האדמו"רים לפני שני דורות (מחמת כבודו וכבוד חצרו הענפה לא ננקוב בשמו), התנגד קשות לתנועה הציונית שפעלה לשיבת העם לארצו בנימוק המופרך: "רק הקדוש ברוך הוציאנו לגלות ורק הוא בכבודו ובעצמו יגאלנו ויחזירנו לארץ ישראל" (הציטוט פורסם בכתבים הרשמיים של החצר). אותו אדמו"ר, עם כל חשיבותו (ועפר אני לרגליו), לא הבין שהקב"ה מבצע תמיד את נסיו באמצעות בני אדם או כוחות הטבע, וכולם שליחיו (פרט לאירוע המכונן של מעמד הר סיני). ודרך אגב, שכח אותו אדמו"ר שלא הקב"ה בעצמו הוציאנו לגלות, אלא שליחיו בשר ודם: נבוכדנצר בחורבן בית ראשון וטיטוס בחורבן בית שני. שני צוררים אלה לא היו שלוחיו? ולמה ייגרע חלקו של הרצל זכור לטוב, להבדיל, שהיה ללא ספק שליח ההשגחה, אפילו ללא ידיעתו?ועיוורון זה כלפי התנועה ששלח הקב"ה טרום השואה, עלה לנו בנחלי דם ישראל שנשפך כמים בידי הנאצים הארורים.

אפילו ביציאת מצרים, עוד לפני בקיעת הים, נדרשים שליחי הקב"ה - בדרך כלל בני אדם ולעיתים גם איתני הטבע - לחולל את הנס. כשמשה רבינו והעם ניצבים חסרי אונים מול ים סוף ומשה המותקף בידי העם נאלץ להרגיע ולהבטיח ש"ה' יִלָּחֵם לָכֶם", הוא 'ננזף' בפי הקב"ה: "מַה תִּצְעַק אֵלָי? דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ", לאמור, תתחילו כבר לעשות מעשה. הים כבר ייבקע, הנס יתרחש, אבל עשו אתם את הצעד הראשון.

אם נעיין באירועי ליל ו' בניסן, נמצא שהטכנולוגיה העילית של ישראל וארצות המערב ניצחה את האירנים והצילה את ישראל משואה זוטא, אבל עצם התפקוד המערכתי המתוקתק שלה, כמו שעון שווייצרי מדויק, כמו תזמורת סימפונית דקדקנית תחת שרביטו של מנצח קפדן, הוא הנס הגדול. עשרות, אולי מאות כלים היו ב'תזמורת' ההצלה הזו, וכולם פעלו תוך סינכרון ותיאום מלא, מדויק להפליא. זהו הנס. כמו שאמר לפני 76 שנה, רבה של צפת הרב זיידה הלר, לאחר שהפלמ"ח הגיע לבירת הגליל והציל את יהודיה מכליה: "צפת ניצלה בזכות המעשה והנס. המעשה הוא שאמרנו תהילים, והנס הוא שהפלמ"ח הגיע ברגע הנכון והניס את הערבים".

לא, אין זו רק אמירה שנונה. הרב הלר צדק. הגעת הפלמ"ח בזמן הנכון להצלת היישוב הצפתי הדל אשר כוּתָר בידי אלפי ערבים תאבי דם ונקם, ובהם צבא קאוקג'י הסורי הסדיר, הייתה הנס שאליו כיוון הרב הלר. שינוי המישוואה בדיוק בזמן המדויק הכריע את המערכה. יחי התיזמון המדויק. וכבר אמר דוד בן-גוריון, כך מספרים, שלא היה איש מאמין, אבל כן האמין בניסים ונפלאות שמחוץ לגדר הטבע: "בארץ ישראל מי שלא מאמין בניסים, אינו ריאליסט".

הנה הסתכלותו של פיסיקאי מבכירי התעשיה הביטחונית הישראלית, ד"ר מ. אביטבול, על אירועי ו' בניסן, במכתבו לאחד הרבנים: "מקננת בי תחושה אמיתית, שבמוצאי שבת קרה פה משהו בסדר גודל של קריעת ים סוף. "אני ד"ר לפיזיקה ועבדתי מספר שנים בתעשיה הביטחונית בארץ. מה שקרה במוצאי שבת, הוא ברמה המדעית עניין שפשוט לא יכול לקרות. הסבירות, שהכל, אבל ממש הכל, מסתדר, לא קיימת במערכות מורכבות כמו מערכות ההגנה שפעלו.

"מערכות אלה מעולם לא נוסו בזמן אמת. לקחתי עיפרון וצללתי לחישובים כדי לבדוק את הסבירות שתוצאה כזו תתממש. הריבוי הגדול של האירועים שהיה צריך לטפל בהם, כשכל טיל או כטב"מ מטופל באופן עצמאי (קרי: טעות אנוש או סטיה כלשהי של פעולה אחת, אינה מתקזזת בפעולות מוצלחות אחרות), מכפיל את הסיכוי לטעויות. עם כל הטכנולוגיות הגבוהות, הצפי היה לפריצה בהגנה על שמי מדינת ישראל.

"גם אם היינו מקבלים הגנה של 90% זה היה בגדר של נס. מה שקרה זה, שכולם אבל כולם - הטייסים, מפעילי המערכות ומפעילי הטכנולוגיות, פעלו כאיש אחד ברגע אחד באחדות כוללת. אם זה לא מעשה אלוקי אז אני כבר לא יודע מה זה נס... זה יותר חד מהניצחון של מלחמת ששת הימים או מלחמת העצמאות. שם ניתן להסביר על-פי הטבע. ההצלה שהתחוללה לעם ישראל במוצאי שבת היא פשוט בלתי אפשרית באופן טבעי. הנס הזה חסך חיי אנשים רבים מעם ישראל... אם מערכת ההגנה הייתה נכשלת ביירוט מספר טילי שיוט, התוצאה הקטלנית הייתה גוררת אותנו למערכה מאוד מורכבת. אני לא הייתי מהמר שבפעם הבא זה יעבוד ככה, ללא השגחה אלוקית. ההוכחה הפשוטה לדברי היא, שמנהלי התעשיות הביטחוניות, המפתחים והמייצרים את המערכות האלו, מבטיחים לא יותר מ-90% הצלחה! 'כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת'".

אכן, נס גדול היה לנו, בליל הטילים והכטב"מים, ומחובתנו האמונית להודות ש'הקדוש ברוך מצילנו מידם'. כמאמר הפייטן ייני, מחשובי הפייטנים הארצישראלים במאה ה-6-5, בפיוט שהגיע לליל הסדר המנציח את ליל השימורים ההיסטורי: "אָז רֹב נִסִּים הִפְלֵאתָ בַּלַּיְלָה - וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה". חג כשר ושמח.