שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, ברכה אופיר-תום, דחתה את בקשתן של החברות כרמל מרקעים ודפוס חדש בע"מ - שביקשו לבטל פסק בורר בעניינן, פסק שנכתב על-ידי הבורר בני רוזנברג.
המדובר במחלוקת עסקית בין המבקשות - כרמל מרקעים ודפוס חדש בע"מ (שיוצגו על-ידי עו"ד אבנר ברק), נגד המשיבה - חברת הרליץ, Herlitz International Trading AG (שיוצגה על-ידי עו"ד יורם מושקט ועו"ד אשכולי).
כרמל מרקעים הינה חברה פרטית שעסקה בהפעלה של מכונת הדפסה "הריס". דפוס חדש בע"מ הינה חברה פרטית המפעילה בית דפוס. המשיבה, "הרליץ", הינה חברה גרמנית העוסקת בסחר בינלאומי.
במוקד ההסכם שנחתם בין הצדדים מיום 14.1.01 עמדה עסקה של 4,500 טון ניר עיתון שרכשו המבקשות מהמשיבה. על-פי סעיף 10 להסכם, הוחלט בין הצדדים כי יופעל מנגנון של בוררות בעניין טיב הסחורה, במקרה של סכסוך ביניהם. להסכם ניתן תוקף של פסק דין בבית המשפט.
בעסקה דובר ברכישה של שני סוגי ניר: האחד יוצר על-ידי מכונת הדפסה PMS, שטיבו גבוה, והאחר יוצר על-ידי מכונה PM6 שטיבו נמוך. המשלוח הראשון היה ניר מסוג PM6 כ-250 טון ניר. כאשר הגיע הניר ארצה, הובהר למשיבה על-ידי המבקשות כי אין הניר מתאים לצרכיהן.
בעקבות סכסוך בין השניים פנו הצדדים ביום 29.4.01 לבורר, בני רוזנברג והביאו בפניו את העניין. הבורר רוזנברג לא רק בקיא בתחום המשפט, אלא איש טכני. בשל כך בדק את מכלול ההסכם: טיב הניר, פרטי המשלוח ומידת התאמת הסחורה למשלוח.
ביום 30.5.02 קבע: "בסיום ההדפסה הובחנה כמות מרובה מעבר למצב הסביר של הצטברות נייר על הצילנדרים של הבלנקטים. ניקוי ההצטברות האמורה מהבלנקטים קשה עד כדי כך שצריך לגרד את שכבת ההצטברות הנ"ל".
פסק דינו של הבורר היה, באשר לניר שכבר נשלח תפצה חברת הרליץ הגרמנית את המבקשות בגובה של 20 טון ניר, המיוצר על מכונת PM5 - איכותי (כאמור נשלח כ-250 טון מסוג PM6). באשר לכמות השניה, שטרם נשלחה, פסק הבורר כי הרליץ תעניק הנחה ליתרת הניר ממחירו המקורי.
למרות פסיקת הבורר, התקשו הצדדים להגיע לפשרה, באשר לשיעור ההנחה על הניר שטרם נשלח. אז פנו שוב המבקשות לבורר, בבקשה שזה יפסוק שיעור הנחה. כמו-כן הלינו המבקשות, כי פסק הדין החלקי אינו מקובל עליהן כלל. את טענתיהן הסבירו באמצעות בא כוחם, עו"ד ברק, שאמר כי כאשר נודע שאיכות הניר לקויה ואינה יכולה לשמש מטרתם, הרי שאין מקום להידרש שאלת גובה ההפחתה בתמורה.
עוד טענו המבקשות כי לדעתן, מבלי התייחסות לפניה זו, יצא מתחת ידיו של הבורר פסק דינו הסופי, בו כימת את שיעורי ההפחתה, בהתאם לבקשת המשיבה (הרליץ) ובניגוד לעמדת המבקשות (כרמל ודפוס חדש).
פסק הבורר כולל למעשה שני פסקי דין: חלקי וסופי. בעקבות שני פסקי הדין של הבורר טענו המבקשות, כי דינם של השניים - לביטול. הדבר נובע לטענתן, הן בשל חוסר הסמכות שעל-פיו פעל הבורר בשני חלקי פסק הדין, והן בשל נזילת זכותן האלמנטרית להביא דברן בפניו.
טענות אלו נדחו על-ידי המשיבה (הרליץ). לדברי בא כוחה, עו"ד מושקט, אין עילה למבקשות לביסוס בקשתם בדבר ביטול פסק דינו של הבורר, משום שמדובר בבורר שנבחר על-ידי שני הצדדים לא בשל כישוריו בתחום המשפט בלבד, אלא ומשום היותו איש מקצוע בתחום הטכני, שבמסגרתו נדרשה הכרעה בבוררות.
עוד טען בא כוחה של המשיבה, כי על-פי החוק חלף המועד לצורך הגשת ביטול פסק הדין החלקי. לפיו, פסק הדין החלקי הגיע אל הצדדים ביום 30.5.01 בעוד בקשת הביטול יצאה מתחת ידיהן של המבקשות ביום 16.9.02.
כאמור, שופטת בית המשפט המחוזי, ברכה אופיר-תום, פסקה (יום ג'15.10.02) כי בעניין פסק הדין החלקי אין בכוונתה לשנות את החלטת הבורר. השופטת הסכימה עם עו"ד מושקט, כי חלף המועד בו יכולה המבקשת לעתור לפסק החלקי.
"גם הטענה לפיה חרג הבורר מסמכותו, עקב קביעת הפיצוי בגין הנזקים שקבע, אינה מתיישבת בעיני עם המסר העולה משני חלקי פסק הדין.. סופו של דבר, נראה, כי כל הטענות בדבר חוסר הסמכות בו פעל הבורר, מתלכדות לכדי טענה אחת כוללת שעניינה סמכותו להפחית העלות לאחר בדיקת טיב הניר. סמכות זו, כפי שהובהר נגזרת מסעיף הבוררות בהסכם, ואיני רואה כל חריגה ממנה בקביעותיו של הפסק", נכתב בפסק הדין.
כמו-כן פסקה השופטת והוסיפה כי אין מקום לטענה של המבקשות לפיהן נפגעה זכותן, בזמן שהבורר חרץ הדין, טרם הגשת טענותיהן. "טענה זו אין לה מקום בעיני, לנוכח העובדה שהבדיקות שערך הבורר בניר, בוצעו בבית הדפוס של המבקשת 2 עצמה...די בדיונים אלה בהם יכלו המבקשות להעלות טיעוניהן, הן בעניין טיב הניר והן בעניין ההפחתה במחיר... אי יכולתן של המבקשות להגיע לכלל הסכמה עם המשיבה בעניין גובה ההפחתה, רק היא גלגלה בחזרה את הכדור לבורר...", פסקה השופטת תום-אופיר.
