השבץ "השקט" גובה מחיר יקר

מקרים של שבץ "קטן" אינם מזוהים ואינם מטופלים באחד מכל חמישה אנשים מעל גיל 45, כך מדווחים חוקרים השבוע. הן הרופאים והן החולים מתעלמים מתסמיני השבץ "הלוחש", כפי שהם מכנים אותו, מה שגורם לירידה בתפקוד המוח ולאיכות חיים ירודה.

חוקרים מבית הספר לבריאות הציבור של אוניברסיטת אלבמה שבבירמינגהאם חקרו נתונים של 21,000 בני אדם וגילו כי 20% מהמשתתפים מעל גיל 45 דיווחו על תסמיני שבץ אך לא אובחנו כמי שסבלו משבץ. "מדובר בתסמינים ניכרים למדי. זה לא 'הרגשתי סחרחורת'. אלא 'איבדתי את היכולת לשחרר את הזרוע'", הסביר מי שעמד בראש המחקר, ד"ר ג'ורג' האוורד, בראיון שהעניק ל-Ivanhoe.

מדובר בדרך כלל במקרים של שבץ "קטן", כלומר שבץ שלא הגיע לרמה בו המשתתפים מודאגים מספיק כדי לפנות לרופא, או במקרים בהם הם פונים לרופא, והוא אומר להם 'אני יודע אומנם שהיה לכם קושי לבטא את עצמכם בשבוע שעבר, אך אתם נשמעים בסדר גמור עכשיו'.

רופאים וחולים צריכים להתייחס לתסמיני השבץ מאד ברצינות, לדברי ד"ר הארוורד. במסגרת המחקר, משתתפים שדיווחו על תסמינים דמויי-שבץ סבלו מירידה של 5.5 נקודות בסולם ערכים שמדד תפקוד פיסי בהשוואה למשתתפים ללא תסמינים ולאנשים שאובחנו עם שבץ או עם TIA - התקף איסכמי אירעי המכונה לעיתים שבץ "קטן".

המשתתפים שדיווחו על תסמינים דמויי-שבץ השיגו גם ניקוד נמוך יותר ב-2.7 נקודות בבדיקה של תפקוד מנטלי בהשוואה לאלו ללא תסמיני השבץ. אלו שדיווחו על הסטוריה של TIA הראו ירידה של 0.5 נקודות בלבד, ואלו עם הסטוריה של שבץ ירידה של 1.6 נקודות.

למרות שלהדרדרות בתפקוד המנטלי אין השפעה עצומה על חייו של המטופל עדיין מדובר בבעיה גדולה, לדברי ד"ר הארוורד. המשמעות כי אחד מכל חמישה סובלים מהדרדרות מעטה היא הדרדרות של החברה כולה בסופו של דבר ולכן מדובר בנושא משמעותי בהיבט של בריאות הציבור.

בנוסף, לאדם שסבל משבץ "קטן" יש סיכון גדול יותר לסבול משבץ קשה יותר. לכן, התקווה היא להצליח למנוע את השבץ הקשה. אם רופאים יקדישו זמן לבדוק את הדיווח של החולה על תסמיני שבץ "קטן", הם יוכלו לוודא כי המטופל מתחיל לקבל טיפול מונע, כמו שינוי באורח החיים והורדת הכולסטרול ולחץ הדם.