קשה להיות סדרת מקור בטלוויזיה הישראלית. נניח שאת מצליחה לעבור בשלום את שלבי ההריון השונים, מנביעת הרעיון במוחו של היוצר ועד לשידור פרק הבכורה. עדיין, לא תוכלי להפסיק לחשוב שההורים אוהבים אותך רק בגלל שהם מרוויחים עליך כסף. תהיי חייבת להתחלק בכל דבר עם אחותך החורגת והמעצבנת - הפסקת הפרסומת, שלא לדבר על החשש התמידי, שיום אחד פשוט יבטלו את קיומך בעבור דגם מוצלח יותר מחו"ל או גרוע מזה - בשביל עוד תוכנית ריאליטי-כישרונות. בקיצור, החיים שלך בזבל. אבל כפי שמזכירה לנו סדרה אחת שיוצאת מן הכלל, החיים זה לא הכל.
למעשה, המסקנה הזו נכונה כבר שש עונות טלוויזיוניות רצופות. מאז נשמה לראשונה אוויר פריים טיים בשנת 2001, "החיים זה לא הכל" מתקתקת כמעט 15 פרקים בשנה. והכמות היא בהחלט מה שמפתיע. הרי איכות ממש לא חסרה בסדרות ישראליות, כפי שמוכח בכל חורף מחדש. אבל יותר מדי מהן לא שורדות את פגעי הזמן.
"החיים זה לא הכל" בחרה להתמודד עם המציאות הזו בעזרת סמי-אסקפיזם. בכל זאת, מדובר בסיטקום, ז'אנר שנפח את נשמתו הסרקסטית לפני שנים. אולם קשה לקרוא לה מיושנת, כיוון שבחרה לצעוד עם הזמן. אחרי העונה הרביעית, נטשה את הספינה הטובעת של "טלעד" ונלכדה ב"רשת". גם העובדה שהפרק הראשון של העונה שודר במלואו באינטרנט מוכיחה שזו סדרה עם יצר הישרדות חזק במיוחד. הרי בעידן הרייטינג רק החזק שורד, וחוסנה של הסדרה נובע דווקא מהיותה נוסחתית וצפויה. התכונות האלה מקנות לה יציבות, ומאפשרות את ההמשכיות הכה נדירה על מסכינו.
העונה החדשה נפתחה בספיישל בן ארבעה פרקים, שיגיע לשיאו בשבוע הבא. הסדרה מוסיפה להסתמך על תסריטיו של דניאל לפין ועל כישרונם של
אבי קושניר,
ענת וקסמן,
עידן אלתרמן ויעל לבנטל. אם לשפוט על-פי הפרק של אמש, לא נראה שאיש מהם מתכנן להתעייף. במקביל, גלריית הדמויות ממשיכה להתרחב, תוך שמירה על שחקני חיזוק מעונות קודמות, כמו יובל סגל.
לא חשוב אם אתם צופים בה בפעם הראשונה או מהעונה הראשונה - קל מאוד להיכנס לקצב ולעולם של הסדרה. הפאנצ'ים קולחים, הבדיחות החוזרות קולעות וההתבוננות הביקורתית לא חריפה מדי, אבל תמיד נכונה. בסצינה אחת, בה מצפה החבורה לבואו של צוות צילום, אף שולבו כל שלושת האלמנטים. ובאותו הרגע, קיוויתי שבדלתם של גדי ודפנה ייכנס
קואץ' אלון גל, זה מהתוכנית ששודרה לפני כן. אחרי פרק שלם בחברת הציניקנים חסרי התקנה, אולי הוא יעזוב אותנו בשקט סוף-סוף.
אפשר לומר על "החיים זה לא הכל" שהיא מנציחה בינוניות. אבל זה לא דבר רע כל-כך אם משווים אותה לרוב התוכניות שממלאות את לוח השידורים עד אפס מקום אבל עושות הרבה פחות ממנה. היא לא הדבר הכי טוב בטלוויזיה, אבל טוב שהיא שם. אם זה לצרכי צפייה מזדמנת, כהתמכרות שבועית בלתי מזיקה, או הכי חשוב - כמודל לחיקוי בענייני המשכיות.
