פרקליטות מחוז מרכז הגישה (יום ד', 05.12.07) לבית המשפט המחוזי בתל אביב כתב אישום נגד אם ובתה על שידול פלשתיני לרצוח את בעלה של הבת.
התובעת עו"ד ליאת פלג טוענת כי בספטמבר 2007 הזמינה האם לדירתה קבלן שיפוצים פלשתיני לעבודת שיפוץ. אל הקבלן התלווה חברו, האני סלימאן. האם ביקשה מהאני את מספר הטלפון הנייד שלו ואמרה לו כי היא מעוניינת לשוחח עמו. כשבוע לאחר מכן, התקשרה האם להאני וביקשה כי יגיע לביתה. בהגיעו לשם, אמרה האם להאני: "בעלה של בתי עושה לה הרבה בעיות", וכי היא "רוצה להיפטר ממנו". האם ביקשה מהאני כי יהרוג את הבעל ואמרה לו: "אתם הערבים, אין לכם בעיה להרוג". האני ביקש שהות לחשוב על בקשתה.
לאחר מכן נפגשו האם והאני בבית, והאם חזרה לפניו על בקשתה כי יהרוג את הבעל. האני דרש מהאם תשלום, וזו ענתה לו כי "אין לה בעיה של כסף", והבטיחה כי תשלם לו כל סכום שבו ינקוב. האני ביקש תשלום של 3,000-2,000 שקל. באותה פגישה, ביקש האני מהאם כי תפגיש בינו לבין הבת כדי לשמוע מפיה שאף היא חפצה במותו של הבעל. לבקשת האם הגיעה הבת אל הבית. האם פנתה אליו בנוכחות הבת וחזרה על בקשתה כי יהרוג את הבעל. האני פנה לבת ושאל אם היא מסכימה לכך, וזו ענתה כי היא "מסכימה במאה אחוז".
חיסול באמצעות כישוף
שעות אחדות לאחר מכן התקשרה האם להאני ואמרה לו כי הכינה כסף בשבילו. האני הגיע לבית, והאם מסרה לידיו 5,700 שקל במזומן. לאחר מכן התקשרה האם כמה פעמים להאני, ושאלה אותו "מתי אתה מסיים את הפרשה". באחת משיחותיהם, אמר האני לאם כי הוא מכיר "שייח", שיכול להרוג את הבעל באמצעות כישוף. בתגובה, ביקשה האם מהאני כי יפנה אל השייח וישוחח עמו על העניין. לבקשת האני, מסרה לו האם את פרטיהם האישיים של הבעל ושל הבת, וכן פריטי לבוש של שניהם, כדי שזה ימסור אותם לידי השייח.
בנובמבר 2007 יצר האני קשר עם משטרת ישראל ודיווח על האירועים. עקב כך החלה המשטרה ב-18.11.07 בהפעלתו של השוטר נביה חנות כסוכן סמוי, בסיועו של האני. בו ביום התקשר האני, בהוראת מפעילי הסוכן, לאם וקבע איתה פגישה בבית שאליו יגיעו היא, בתה, האני, ואדם נוסף, "העובד עם השייח".
ב-21.11.07, בהוראת מפעיליו, הגיע הסוכן אל הבית, בלוויית האני. הסוכן הציג עצמו לפני האם ובתה כנציגו של השייח. שתיהן שבו וביקשו מן הסוכן כי יהרוג את הבעל, בכל דרך שהיא. עוד אמרה האם לסוכן, כי תשלם כל סכום שיבקש לצורך כך. ב-26.11.07, בצהריים, בהוראת מפעילי הסוכן ולאחר תיאום טלפוני עם האם, הגיעו האני והסוכן שוב אל הבית. הסוכן אמר לאם ולבת כי לא יוכל לרצוח את א' באמצעות כישוף, כפי שהוצע מלכתחילה, ושאל אותן מה ברצונן לעשות. הן שבו והביעו את רצונן במותו של הבעל.
לאחר שיחה בינן לבין האני והסוכן סוכם כי הסוכן ואנשים מטעמו יתחזו לשוטרים, יחטפו את הבעל לשטחי הרשות הפלשתינית ושם ירצחו אותו. הן שאלו את הסוכן כיצד יוכלו לדעת בוודאות כי הרצח בוצע, וזה ענה כי יעביר אליהן תמונה שתוכיח זאת. באותו מעמד, וכדי לקדם את תוכנית הרצח, מסרו השתיים לסוכן תמונה של הבעל לצורך זיהויו ו-200 שקל במזומן.
באותו ערב, התקשר הסוכן אל האם ושאל אותה אם ניתן יהיה לבצע את חטיפתו של הבעל למחרת היום, והאם ענתה בחיוב. הם סיכמו כי הסוכן יתקשר לאם למחרת, לוודא שהבעל נמצא בבית.
"הכל גמור"
למחרת, ב-27.11.07, הלכה האם לביתם של בתה ובעלה, ולאחר שווידאה שהבעל בבית, הודיעה על כך לסוכן. הסוכן התקשר אחר כך לאם והודיע לה, בכזב, כי "הכל גמור". האם ביקשה לדעת באיזה אופן בוצע הרצח והיכן נקברה הגופה. לאחר מכן, סיכמו השניים כי הסוכן יגיע לביתה למחרת והיא תמסור לו כסף בעבור ביצוע הרצח. באותו מועד, נעצרו השתיים בידי משטרת ישראל.
התובעת הודיעה לבית המשפט כי בידיה ראיות לכאורה להוכחת כתב האישום, ובהן הודאות האני והסוכן, הקלטות של שיחות טלפוניות ומפגשים שנערכו בין האני והסוכן לבין השתיים, והודעות של השתיים, הקושרות עצמן למעשים.
