ערר של אזרח או חברה על תשלום ארנונה יתקבל, אם תעכב העיריה את תשובתה אפילו יום אחד. כך קבעה שופטת בית משפט המחוזי בתל אביב שרה גדות, בפסק דין שקיבל ערעור של חברת ז'ק קובה נגד עיריית חולון. העיריה חויבה לשלם למערערים הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 20,000 שקל.
חברת ז'ק קובה, העוסקת ביבוא ושיווק של הלבשה תחתונה, הגישה ב-23 בפברואר 2004 השגה על סיווג הארנונה שעל פיו חייבה אותה עיריית חולון לשלם. החברה טענה שהשימוש שעשתה בנכס שמדובר בו, באזור התעשיה של חולון, לא היה לעסק, אלא לתעשיה.
החברה קיבלה הודעה מוועדת הערר של העיריה, ב-29 באפריל, ובה היא דוחה את השגתה. ההודעה עצמה נשלחה ב-26 בחודש.
על כך ערערה החברה, באמצעות עו"ד מוטי פירר, ממשרד הרטבי, בורנשטיין, בסון, לבית המשפט המחוזי. החברה טענה כי החוק קובע שמנהל הארנונה ישיב בתוך 60 יום מיום קבלת ההשגה, שאם לא כן ייחשב הדבר כאילו ההשגה התקבלה.
הארכה בדיעבד
בית המשפט קיבל את עמדת העיריה שנמסרה על-ידי עו"ד נתן מאיר, כי האיחור היה של יום אחד בלבד, שכן 23 באפריל היה יום ו' ולכן לא הייתה תשובת העיריה יכולה להינתן עד 25 בחודש. עם זאת, לא קיבלה השופטת את הטענה כי העיכוב נבע מנסיבות מיוחדות שבהן החוק מאפשר הארכה של מועד מתן התשובה.
על-פי החוק, העיריה רשאית להאריך את המועד להשבה ב-30 יום, בתנאי שההארכה תיעשה בתוך 60 הימים. העיריה טענה כי ביצעה הארכה כזאת, אך השופטת קיבלה את טענתו של עו"ד פירר כי ההארכה נעשתה בדיעבד, ולא במהלך התקופה.
השופטת ציינה בספק הדין כי"החוק נוקב במועדים ומטיל סנקציה בגין אי עמידה בהם, והיא קבלת ההשגה".
