"בבל", שיישודר בשבת, ה-17 במאי ביס, הוא אחד הסרטים הטובים של השנים האחרונות. זהו חלק שלישי בטרילוגיה שכתב וביים אלחנדרו גונזלס אינריאטו, לאחר "אהבה נושכת" (2000) ו"21 גרם" (2003) שזכו להצלחה ולהערכת הביקורת. זוהי דרמה תובענית אך מרתקת שמאוד מזכירה הן מבחינה תמאטית והן מבחינה סגנונית את שני הסרטים הקודמים, אבל היקפה העלילתי ונפחה הרעיוני רחבים יותר ולמרות שהתוצאה יומרנית משהו, זהו סרט מרגש ואינטליגנטי כאחד.
עלילת הסרט בנויה כפאזל, שילוב של שלושה סיפורים המתרחשים במקומות שונים על-פני הגלובוס ובנקודות זמן שונות. שניים מהסיפורים הם בעלי זיקה ברורה איש לרעהו והשלישי, שנראה בתחילה כמנותק, מתגלה לבסוף גם הוא כפיסה חשובה בפסיפס.
הסיפור הראשון מתרחש במרוקו, כאשר ילדיו הקטנים של רועה צאן משחקים עם הרובה של אביהם ובטעות פוגעים בתיירת אמריקנית (קייט בלנשט) המטיילת עם בעלה (בראד פיט). האירוע מייצר תהליכים שייגרמו במהלך הסרט לשרשרת טרגדיות בעלת השלכות גלובליות.
זוג התיירים נקלע לסבך הבירוקרטי המקומי בניסיון להציל את חייה של האישה. הגורמים הדיפלומטיים האמורים לסייע מגלים אוזלת יד ובמקביל התקשורת עטה על הסיפור שמוצג כאקט של טרור ומלבה את היצרים.
במקביל, בלוס אנג'לס שני ילדיהם הקטנים של בני הזוג נותרו בטיפולה של עוזרת הבית המקסיקנית (אדריאנה בארצה) שמבקשת להגיע לחתונת בנה מעבר לגבול ונוטלת עימה את שני הילדים מבלי לשער מה חמורה תהיה התוצאה.
באותו זמן בטוקיו, נערה יפנית חירשת ואילמת (רינקו קיקוצ'י) המתקשה להתמודד עם התאבדותה של אמה ועם אב מנוכר, מנסה ליצור קשר אנושי עם שוטר המגלה אליה חמלה. הסיפור השלישי מתחבר לשני הסיפורים האחרים בשלב מאוחר במהלך הסרט ועושה זאת באופן מפתיע וחד.
"בבל" ביסודו הוא סרט על הקשיים שבתקשורת בין בני אדם. העובדה שעלילת הסרט חוצה ארבע יבשות והסרט דובר חמש שפות (אנגלית, ערבית, ספרדית, יפנית ושפת הסימנים) מחדדת את המסר אבל אינה מהווה מכשול במהלך הצפייה. הסרט מבכר לעסוק בהגדרות תרבותיות ודעות קדומות שמעוותות לא פעם את תפיסת המציאות וכיצד תפיסות חברתיות מוטעות מונעות חיבור בסיסי בין בני אדם.
הסרט למרות אורכו הניכר, כשעתיים וחצי, והסרבול המסוים שבמעקב אחר עלילתו המסועפת ולמרות שהוא חמור סבר וקודר, מצליח לשמור על עניין כשהוא מגובה בבימוי מבריק וכולו עשייה קולנועית עשירה ומהפנטת.
צוות השחקנים הבינלאומי עושה עבודה עילאית, אם פיט ובלאנשט שמעניקים הופעות אמיצות ואמינות ואם בשחקניות לא מוכרות כבראצה וקיקוצ'י, שתיהן מופלאות ובלתי נשכחות. הן היו מועמדות לאוסקר על תפקידיהן בסרט שהיה מועמד לשבעה פרסים בסך-הכל כולל הסרט הטוב ביותר.
מעל לכל, "בבל" מפליא ביכולתו לשלב נושאים בעלי חשיבות עולמית ולהעמיד במרכזם דמויות כתובות לעילא שסיפורן האישי ומאבקן הפרטי הוא מרגש ומפעים. המסע הוא לא קל אבל ראוי. מסע של גילוי עצמי, אובדן וגאולה שניתן לראות בו מיקרוקוסמוס של העולם בעידן פוסט ה-11 בספטמבר.
זהו סרט שחושף באומץ את החולשות והפחדים של כולנו מעצם היותנו בני אדם. חוויה עזה ומטלטלת שלא מרפה גם זמן רב לאחר הצפייה.
