|
אוטובוס של אגד [צילום: אתר אגד]
|
|
|
|
|
ענבל כהן תבעה את אגד בבית המשפט תביע קטנות בירושלים לאחר שנהג אוטובוס לא סייע לה "לטפל" בנוסע שתקף אותה. מכתב התביעה עלה שהאירוע התרחש בחודש מאי אשתקד, והמשטרה הורתה לה לבקש מנהג האוטובוס לעצור בצד. לנהג היו תוכניות אחרות והוא סירב לעצור בטענה שהתוקף מוכר לו ובכוונתו להגיע לביתו. כעבור מספר תחנות התוקף ירד מהאוטובוס ועקבותיו נעלמו. לאור זאת נבצר מהתובעת להתלונן נגדו ולהיפרע ממנו בבית המשפט.
בכתב ההגנה הודה נהג האוטובוס שנתבקש לעצור בצד. לדבריו, לא הבחין במהומה שהתרחשה בחלקו האחורי של האוטובוס המפרקי וסבר שיפתור את הסכסוך מאחר שהוא מכיר את התוקף. בדיעבד התברר שלא כך הדבר והתוקף אינו מוכר לו. אגד ביקשה לדחות את התביעה בטענה שהנהג פעל כשורה ואין להטיל לפתחו אחריות כלשהי למקרה.
בדיון בפני השופטת מרים ליפשיץ-פריבס, העידה מכרה של התובעת שהתוקף התגרה בתובעת מילולית ולאחר מכן הפיל אותה כשהתכוונה לרדת מהאוטובוס. בפסק דין שניתן שלשום, בהעדר הצדדים, חייבה השופטת את אגד לשלם לתובעת 2,300 שקל בגין מחדלי הנהג. לדברי השופטת, נהג האוטובוס הניח הנחות שגויות באשר לטיפול באירוע.
"אם סבר הנהג שאין לעצור בצד הדרך, היה עליו לקבל אישר לכך ממוקד המשטרה ו/או לקבל הנחיות מקצין הביטחון של הנתבעת או כל גורם אחר מטעמה, כיצד לנהוג במקרה זה. המשטרה היא המוסמכת על-פי דין, לעכב את התוקף. לפיכך היה על הנהג, לאפשר למשטרה למלא את תפקידה וסמכויותיה ולנהוג על-פי הנחיותיה או לברר מה הן, אם הוא אינו מכיר את ההנחיות. הנתבעת חייבת להבטיח לנוסעיה תנאים לנסיעה בטוחה. הנתבעת חבה חובת זהירות מושגית כלפי הנוסעים בהיותה מי שמחזיק באוטובוס ואחראי לנוסעים כמוביל. לפיכך, משהובא לידיעת הנהג כי קיים חשש לאירוע פלילי באוטובוס, אשר השליטה בו בידיו, היה עליו להבטיח את שלום התובעת. בנסיבות דנן, היה מקום לחשש שמא התוקף יחזור ויפגע בתובעת בהמשך הנסיעה ולחילופין, היה חשש, שהתגשם, שהתוקף ינסה להימלט ולמנוע בירור האירוע ע"י המשטרה. בהתרחש אירוע התקיפה עליו נמסר לנהג, נוצרה חובת זהירות קונקרטית של הנתבעת כלפי התובעת. לפיכך, היה על הנתבעת לצפות אפשרות לסיכול בירור האירוע אם הנהג ימשיך בנסיעה השגרתית, כפי שהובא לעיל. במחדלי הנהג בטיפול באירוע, נמנעה מהתובעת האפשרות להביא את תלונתה נגד התוקף לבירור במשטרה".