מזכיר ארגון מגדלי הפרחים ומרכז תחום העובדים הזרים בהתאחדות חקלאי ישראל, חיים חדד, מנסה להשיב על השאלה מדוע המשקים החקלאיים אינם קולטים ישראלים לעבודה. לטענתו, את השאלה יש להפנות לממשלה ולא לחקלאים, שיש להם זכות לקבל עובדים בעלי הכשרה לצורכיהם.
"מי שמנגח את החקלאים בנוגע להעסקת ישראלים מפספס את הכתובת. זכותו של החקלאי, כמו של כל אדם אחר, להתפרנס בכבוד בעזרת כוח אדם מתאים לו. מי שגורל התעסוקה יקר לו, צריך להפנות את חיציו לממשלה, שתקצה את התקציבים הנדרשים לשילוב ישראלים בחקלאות בדרך חיובית של הכשרתם ולא על-ידי כפייה ואונס של החקלאים", אומר חדד.
לדברי חדד, הגישה כלפי החקלאות, כאילו כל אדם יכול לקום בבוקר ולעסוק בה, טומנת בחובה התנשאות ובורות כלפי הענף. החקלאות כבר מזמן אינה עבודה של גיוסים המוניים, אלא מלאכה הדורשת התמקצעות, מיומנות ובעיקר נכונות לעבודה בתנאים פיסיים קשים ביותר בשמש יוקדת, בגשם סוחף וברוח.
"פעמים רבות אני מארח סיורים של חברי כנסת ונושאי תפקידים אחרים בחממות בערבה ובנגב, בתקופת הקיץ. רוב האורחים אינם מסוגלים לעמוד בחממה עד תום ההסבר של החקלאי ונמלטים ממנה אל הרכב או המשרד הממוזג. אין לי שום טענה אליהם - מדובר אכן בתנאים קשים ביותר."
חדד טוען, כי בחקלאות מועסקים כ-20 אלף ישראלים, אולם לא בעבודות הפיסיות הקשות אלא בהפעלת כלים וכיוצא בזה. בשנים האחרונות נעשו אינספור ניסיונות להעסקת ישראלים בחקלאות, שנכשלו כמעט כולם. לחקלאים סיפורי "פולקלור" רבים על מובטלים שביקשו חתימה בשביל הלשכה, אחרים שהגיעו לעבודה עם שמשיה כדי להגן על עצמם מפני השמש, על גיוסים של מתנדבים שהניבו תפוקה שלא כיסתה את מחיר הכריך בצהריים ועוד.
עמותת מען, הפועלת לעידוד העסקת נשים ערביות ישראליות, ביקשה לשלב את הנשים בחקלאות - ניסיון שנכשל אף הוא. מעבר לכך, טוען חדד, החקלאים באותם ישובים שמהם אמורות להגיע העובדות, מעסיקים בעצמם תאילנדים. "אם שכניהם בחרו להעסיק עובדים מתאילנד ולא אותן, מדוע הן טוענות נגד חקלאים בישובים אחרים על כך שהגיעו לאותה מסקנה?"
עוד לדבריו, בניסיונות שנערכו, הנשים הערביות התגלו כלא מתאימות לחקלאות. הן היו מבוגרות מדי בשביל העבודה הפיסית הקשה, לא גילו התמדה וחקלאים שהשקיעו בהן זמן הכשרה נותרו ללא עובדים.
למרות תמונת המצב הנוכחית, אומר חדד, יש אפשרות להגברת תעסוקת ישראלים בחקלאות בעיקר באמצעות הכנסת מיכון שהפעלתו קלה בהרבה מעבודת הכפיים. "בארבע השנים האחרונות שילמו החקלאים סכום עתק של כ-400 מיליון שקל במיסוי על העובדים התאילנדים. הממשלה הבטיחה שסכום זה יופנה להשקעות להכנסת ישראלים לחקלאות, אולם בפועל אף אגורה לא הופנתה ליעד זה והכסף מצא את דרכו להעשרת קופת האוצר."
