|
|
[צילום: מסעדת Gao בתל אביב]
|
|
|
|
|
הרבה זמן שהג'ינג'ית ואני לא יצאנו לארוחת שחיתות לילית. מה שהיה לנו פעם תחביב קבוע הפך לאירוע ייחודי וחגיגי. אולי בגלל שהתבייתנו, אולי בגלל הקילוגרמים שהוספנו, כך או כך אם סיפרו לכם על מיתון במסעדות העיר, נראה שיש לנו חלק מכריע בו.
הג'ינג'ית התלבשה יפה. אני מגיע ישר מהעבודה למרות שהשעה כבר תשע בערב. אנחנו נפגשים בקרליבך ונכנסים ביחד ל'גאו' - תאילנדית חדשה וחברותית שמקבלת את פנינו עם קירות מלאים ציורי ילדים.
גאו לא משדרת יוקרה. לא בעיצוב ולא במחירים המחייכים אלינו מהתפריט. גאו משדרת פשטות עם קריצה. משהו בסגנון של: "המחירים יגרמו לכם לנסות והציורים הילדותיים על הקירות בטוח לא יהיו הדבר האחרון פה שיגרום לכם לחייך", או שזו כבר הפרשנות שלי שהיא תוצר של רעב שנגרר משתיים בצהריים. אז ניסינו.
פתחנו במנת חצילים תאילנדיים (19 שקל) ברוטב ספיישל גאו ובמרק טום-קא-גאי (19 שקל) עם חלב קוקוס, נתחי עוף ועשבי תיבול שעושים אותו חמוץ חמוץ. ובכן, החצילים היו פשוטים ודווקא בכך ייחודם. עטופים בציפוי פריך ועדין במיוחד וספוגים ברוטב כהה מתקתק שלא פגע בקריספיותם. מנה גדולה, מחיר קטן וטעם שגרם לנו לחייך בהנאה.
מרק הטום-קא-גאי (ייקרא להלן טק"ג) היה מצליח להפתיע אפילו את מלך תאילנד. נדמה שהייתה זו המנה התאילנדית הראשונה בעולם שמרכיב חלב הקוקוס בה מורגש אמנם, אך נדחק לפינה ולא מצליח להשתלט על הטעם כמנהגו. החמיצות של מרק הטק"ג הצליחה לנצח את טעם הקוקוס לראשונה מאז שהומצא האחרון. המרק, על חמיצותו, היה מעולה והגיע בתזמון מושלם לגרוני שהחורף החל לתת בו אותותיו. כל לגימה מהחמוץ הטעים הזה הייתה לגרון הכואב כטיפת טק"ג בלב מדבר קוקוס צחיח. מומלץ.
לעיקריות לקחה היפה שלי מנת מיד ספייסי נודלס (39 שקל) ואני מנת צ'יקן קשיו נאט (39 שקל). המנה שלה הכילה אטריות ביצים עם עוף, שעועית ירוקה, בצל וכמובן שחלב קוקוס. נדמה שאת כל חלב הקוקוס שלא נוצל במטבח של גאו לטובת מרק הטק"ג שלי, שפכו שם לתוך מנת הנודלס של הגברת. התוצאה? המנה הטובה ביותר בגאו בינתיים. עשויה היטב, בכמות מרשימה ועם טעם קוקוסי חלקלק ושווה.
מנת הצ'יקן קשיו שלי הגיעה על מצע של אורז עם בצל ירוק, כרישה, פטריות וסלרי. מנה טעימה, לא מהליגה של הספייסי נודלס אמנם, אבל לחלוטין לא מאכזבת.
כך, בפחות מ-150 שקלים יצאנו מבסוטים. גאו פונה, כך נראה, בעיקר למי שמחפשים פתרון נגיש ולא יקר לארוחת צהריים, אך בהחלט שווה בהחלט לתת אליה קפיצה גם אם לא עובדים בבניין ליד.
אולי בגלל המנות הכיפיות, אולי בגלל המחירים הנוחים ואולי בגלל שיוצאים משם עם חיוך. ולא רק בגלל הציורים על הקירות.
