גיבורת הסרט "הגלויה האחרונה", שביים, הפיק וצילם סילבן ביגלאייזן, אינה הגלויה שבשם אלא הנמענת שלה. התעלומה הקשורה בגלויה הזאת נמסרת באופן אגבי כמעט לקראת אמצע הסרט. זו גלויה ששלח בעלה הראשון של דינה, אמו של היוצר, ממחנה הריכוז דארנסי שבצרפת. במשך שנים שמרה על הגלויה הזאת עד שזו נעלמה. היא הייתה משוכנעת שבעלה השני, אבי יוצר הסרט, הוא שהעלים אותה מתוך קנאה. אבל לפני כמה שבועות התבררה לה האמת.
הסרט שמצולם באנטוורפן שבבלגיה, שבה נולד הבמאי, ומשודר היום בערוץ 10, מספר את סיפור השואה של המשפחה, אבל מתמקד יותר ביחסים של הבמאי, שגילה בגיל עשר סוד משפחתי, עם אמו. הסרט - זוכה פרס הסרט התיעודי האירופי הטוב - מלווה תהליך חשיפה של עברה של האם, שלא שיתפה קודם לכן אחרים וודאי שלא את בנה, ברגשותיה. הסרט עובר תהליך של חילון, הוא לא רק מדבר על השואה, אלא על יחסים מורכבים של אם ובן. בשיחה ביניהם יש גם מקום לטענות הבן - כמו מדוע שלחה אותו לשנה למטפלת.
הוא אורג את היחסים בסרט ברגישות ובעדינות מכמירות לב. אחד הרגעים המייצגים את יחסיהם הוא כאשר הבן, כבר אדם בוגר בפני עצמו, קורא דברים שכתב: "אנו, בניהם של הקורבנות, האם אנחנו קורבנות בעצמנו? האם אנחנו קורבנות השתיקה של קורבנות שחיו על סף מוות?" הוא קורא בדם לבו, בגרון חנוק מדמעות. האם, חרושת קמטים, אוחזת תמיד בסיגריה, קוטעת אותו: "אתה תשים את כל זה בסרט?" היא מבררת, "עכשיו אני קורא", הוא משיב לה בעדינות. "לא, כי זה ארוך מדי", היא מסבירה לו.
כי כזאת היא האם בת ה-87 בסרט (כיום כבר בת 92), שהבן סבל בילדותו משתיקותיה. גם כשהיא מדברת זה לא תמיד פשוט. היא מזכירה לו שכאשר רצה לעלות לישראל היא התנגדה בצעקות, כי לא רצתה שיהיה חייל. כשהוא מצטט חייל אחר המסביר שהסיבה שהוא חייל נטועה בשואה, היא מגיבה על זה בביטול: "שטיפת מוח".
עם כל הנוקשות שלה היא מעוררת הערצה, במיוחד בשל גילה. היא עצמאית, דעתנית וצלולה. היא נראית בסרט עולה במדרגות עם סל קניות, מטפסת על כיסא כדי להוציא דברים מהארונות. הבן לא יכול שלא להעריך את זה, הוא כבר בוגר מכדי להיעלב ממנה. הוא מציג אותה דרך עיניו האוהדות; ישנה סצינה נהדרת בסרט שהוא רוקד אתה. האשה הזקנה ובנה החייכן מדלגים בקלילות לצלילי המוזיקה.
קטע נוגע ללב אחר הוא זה שהיא שוכבת במיטה בבית החולים ומלטפת את פניו של בנה. היא עושה את זה כדי להראות לו כמה הידיים שלה רכות ונעימות ומסבירה לו בצרפתית (זו שפת הסרט), שאילו הוא היה מטפח את ידיו, גם לו היה מגע ידיים רך שכזה. אבל העובדה שהיא לא מפסיקה ללטף את פניו במשך דקה ארוכה מלמדת שאולי גם היא נהנית קצת מהפגנת האהבה הזאת.
- "הגלויה האחרונה". ערוץ 10, 18:00
דיאלוג בשתיקה
סרט נוסף הדן בניצולי השואה דרך עיני ילדיהם, בסיפור אישי של הבמאי ואביו, הוא זה של יאיר לב, "הוגו". הסרט שישודר הערב בערוץ 8 הוא המשך לסרט באותו שם שעשה לפני 15 שנה. הדיאלוג בין השניים גם הוא מאופיין בשתיקות, ומבקש לברר אם אם יש דבר כזה דור שלישי.
