אורלי שיראזי תבעה את בני סופר בבית משפט השלום בבאר-שבע בסכום של 58,286 שקל לאחר שלא הייתה מרוצה מדלתות. מכתב התביעה עלה ששיראזי הזמינה מסופר דלתות ומשקופים תמורת סך של 8,500 שקל וסופר התקין בביתה שלוש דלתות מתוך חמש שהוזמנו והיא שילמה לו סך של 1,000 שקל.
בדיון בפני השופט עידו רוזין, מיום 26.4.09 הגיעו הצדדים להסכמה שהדיון יתקיים על דרך הפשרה, והמחלוקת תתייחס לעוגמת הנפש שנגרמה לשיראזי, הוצאות המשפט ושכר טירחת עורך דין. לדבריה, עוגמת הנפש, מקורה באיחור של שלושה חודשים באספקת הדלתות, בפגיעה בפרטיותה בשל העיכוב, בעובדה שלא הותקנו שתי דלתות, חוסר התאמה של הידיות, העובדה שדלת אחת נפתחת מצד שאינו נכון והכתמים שהתגלו על הדלתות. לטענתה, היא פנתה לסופר אין-ספור פעמים, על-מנת שיתקן את מחדליו, והוא לא שעה לפניותיה.
סופר השיב להגנתו שמדובר בתביעה מנופחת ומוגזמת, בגין הזמנה של טובין בסך של 8,500 שקל והוא סיפק ציוד חלקי בסכום העולה על הסכום ששילמה שיראזי בסך של 1,000 שקל. לדבריו, הדלתות סופקו בצבע המתאים, על-פי ההזמנה, ומדובר בחוסר שביעות רצון סובייקטיבי. "לאורך כל הדרך הייתה לי נכונות להתפשר עם התובעת, ובכל מקרה, היא לא הקטינה את נזקיה, באמצעות פנייה לספק אחר, להשלמת העבודה".
בפסק הדין, שניתן כאמור על דרך הפשרה, חייב השופט את סופר לשלם לשיראזי סך של 5,000 שקל בתוספת הוצאות אגרה וכן שכר טירחת עורך דין, בסכום כולל של 1,500 שקל. "מצד אחד - שוכנעתי מנימוקי התובעת, כי הנתבע איחר, באופן משמעותי, באספקת הדלתות לדירה, וכי הדלתות והידיות לא היו באיכות ובטיב המצופה. למרות עשרות פניות, מצד התובעת (חוזרות ונשנות), לא טרח הנתבע לתקן את מחדליו. אחריותה של התובעת להתקנת הדלתות, כלפי בני משפחתה, גרמה לתובעת אי נעימות משמעותית. מנגד - לא ברור לי מדוע לא טרחה התובעת להקטין את נזקיה, תוך פנייה לספק אחר".
השופט החמיא לצדדים על שבחרו לסיים את התיק על דרך הפשרה: "בשולי הדברים, אבקש לציין את הערכתי לב"כ בעלי הדין על שהשכילו להגיע להסכמה דיונית, לפיה התובענה תתברר על דרך של סעיף 79 א' לחוק, בדרך יעילה ומהירה ובאווירה חברית ועניינית".
