את המשבר הרגשנו היטב בבורסה: בצניחה של 50% במדד תל אביב 100 ובירידה חדה בתשואות שהניבו קופות הגמל. אבל גם ההפסדים הללו היו רק מכה קלה, כי כעבור חצי שנה עלו המדדים בבורסה ב-50% ומדד תל אביב 25 שוב נאבק על רמת 1,000 הנקודות. נכון, הדרך מלמטה ארוכה יותר, אך קופות הגמל החזירו את רוב ההפסדים.

הכלכלן הראשי של בנק לאומי, ד"ר גיל בפמן, פירסם בסוף 2008 מחקר שבדק את התקופות שבהן נרשמה ירידה לתקופה ארוכה מארבעה חודשים במדד המשולב של בנק ישראל, הבוחן את הפעילות העסקית במשק. בפמן גילה כי ב-78'-2007, המדד המשולב ירד בתקופות של מיתון למשך 16 חודשים בממוצע. במשבר של 2000 עד אפריל 2003, ירד המדד המשולב לא פחות מ-28 חודשים ברציפות. במשבר הנוכחי הוא ירד רק 10 חודשים ברציפות, מה שהופך אותו לאחד הקצרים שידעה מדינת ישראל מ-79'.

המשבר נעלם גם מנתוני הסטטיסטיקה של 2008, אז זינק מדד המחירים לצרכן ב-3.8% - רק שלושה מדדים היו שליליים וגם הם בשיעורים זעומים. בכל 2008 נרשמו "עליות מחירים מעבר לעלייה הממוצעת" של מזון, דיור ואחזקת דירה. ירידות נרשמו במחירי הירקות, הריהוט, ההלבשה, התחבורה והתקשורת. סעיף הדיור לבדו עלה ב-12.1% והוכיח כי יש מי שמוכן לשלם שכר דירה מופקע שנמצא רק במגמת עלייה. בשבעת החודשים הראשונים של 2009 עלה מדד המחירים לצרכן ב-3.2%.

ההוצאה לצריכה פרטית לנפש ברבעון הראשון של 2009 דומה מאוד להוצאה ברבעון הראשון של 2008, וגבוהה מההוצאה לצריכה פרטית במרבית 2007. למעשה, ההוצאה לצריכה פרטית דווקא עלתה בשלושת הרבעונים הראשונים של 2008 ורק ברבעון הרביעי חלה ירידה קלה בהוצאה לצריכה פרטית. ההוצאה החודשית הממוצעת לתצרוכת למשק בית הייתה ב-2008 12,342 שקל - עלייה ריאלית של 1.9% בהשוואה ל-2007.

הביטו בנתוני הצריכה של הציבור: היקף הרכישות בכרטיסי אשראי הואט קלות לתקופה של שלושה חודשים באמצע 2008 ורשתות השיווק הציגו גם הן האטה מסוימת באמצע השנה, אך מאז נמצאים נתונים אלה בעיקר בדרך למעלה. כשמסתכלים על נתוני המגמה של הלמ"ס, כלומר נתונים ממוצעים על פני כמה חודשים, בקושי מבחינים בהאטה.

המסקנה היא שעם ישראל המשיך לקנות והיצרנים יכלו להרשות לעצמם להקפיץ מחירים. בימים אלה הם כבר מתחילים ליחצ"ן את גל עליות המחירים שיגיע לאחר החגים, כדי לפצות על המשבר כמובן. אבל הנתונים מראים שהסל בסופרמרקט מעולם לא הפסיק להתייקר.

מה לא קרה? בנקים לא קרסו, אלא לכל היותר עברו להפסד למשך רבעון או שניים. הכנסות המדינה ממסים קרסו באמצע 2009, אבל גם שם כבר ניכר שיפור.

המשבר החל בארה"ב באוגוסט 2007 (אז עוד קראו לזה "משבר סאבפריים"), כשבישראל אפילו לא הורגשו סימני האטה. את המשבר הריאלי התחלנו להרגיש אי שם ברבעון השלישי של 2008 - שנה לאחר שפרץ בעולם. בעוד שבעולם עדיין שומרים על ריבית נמוכה - סמל לקיומה של האטה - בישראל כבר החלו להעלות את הריבית. בניגוד לשאר העולם, דווקא אנחנו נכנסו אחרונים למשבר אבל יצאנו ממנו ראשונים.

למשבר היה פוטנציאל להיות גדול בהרבה. גדול כמו המיתון הנורא ב-2002, אבל השמרנות הוכיחה את עצמה וגם ההתערבות הממשלתית המסיבית הוכיחה שגם בכלכלה חופשית, יש מקום ענק לממשלה שפועלת בכיוון הנכון. גם הבנקאים האמריקנים שלעגו לממשל נאלצו בסופו של דבר למחול על כבודם ויהירותם ולהתחנן לסיוע.

בישראל, השמרנות הוכיחה את עצמה: המפקח על הבנקים, למשל, דווקא העלה את דרישת הלימות ההון מהבנקים ובכך תרם לייצובם; החשב הכללי העמיד לרשות הבנקים ערבויות (הם לא לקחו אפילו שקל). הכוכב הגדול של המשבר היה נגיד בנק ישראל, פרופ' סטנלי פישר, שנקט מהלכים אמיצים תוך שהוא סופג לא מעט ביקורת על חלקם: הוא חתך את הריבית במהירות כדי להקל על המשק, הוא קנה איגרות חוב ממשלתיות (צעד שהשפעתו הייתה מוגבלת), השקיע יותר מ-100 מיליארד שקל ברכישת דולרים כדי לסייע ליצואנים והסכים "לסבול" מדד גבוה ובלבד שהמשבר יתמתן.

התחושה הזו, שיש מישהו למעלה שמנסה לסייע, הייתה חשובה מאוד. היא הועילה מאוד מבחינה מורלית, העניקה תקווה וגם בשטח ניכרו התוצאות: גם אם נניח שרק מחצית מהצעדים שבוצעו היו מועילים, הרי שזה טוב יותר מלא כלום.

בצבא מקובל שאחרי הכרזה על מצב חירום, יש הכרזה על חזל"ש, כלומר, "חזרה לשגרה". במשק שלנו יודעים להשמיע את האזעקה, אך מעסיקים רבים, וגם קברניטי המשק, חוששים מההכרזה ומדמימים את צופרי ההרגעה. זה הזמן להחזיר לשכירים את המתנות לחג.