סימי וייס תבעה את ראובן ממן בבית משפט לתביעות קטנות בראשון לציון בגין רשלנות ונתבעה על ידו. לדבריה, בין הצדדים נקשר הסכם לבניית מדרגות ושולם לממן סך של 2,500 שקל. "העבודות בוצעו באופן לא ראוי והיה צורך להרוס את המדרגות. על הנתבע להשיב לי את הסך של 2,500 שקל בצירוף 2,500 שקל בגין הריסת המדרגות".
ממן השיב שהעבודות בוצעו כראוי ואין עליו חבות כלשהי. בתביעתה שכנגד טען, כי סך כל העבודות הסתכמו בסך של למעלה מ-8,000 שקל: העתקת בלוני גז, העברת צנרת כיבוי אש, וחפירה בעומק מטר ויצירת מדרגות וקיר תומך. "הואיל והתובעת שילמה רק סך של 2,500 שקל, עליה לשלם לי את היתרה בסך של 5,500 שקל ולדחות את תביעתה".
השופט
רפי ארניה קבע, שממן לא הציג הסכם עבודה או מסמך שלימד על ההתקשרות החוזית בין הצדדים, או על התמורה שהוסכמה בעדה. "פרט לעבודת יציקת המדרגות, חפירה ובנית קיר תומך (לגביהן הנתבע טוען שהתמורה בגינן הינה 5,000 שקל), הנתבע לא ביצע את העבודות האחרות ועל כן, דין תביעתו זו ככל שהדבר נוגע לפרטי העבודה האחרים - להדחות".
לדבריו, וייס צירפה חוות דעת מומחה לפיה המדרגות בוצעו ללא הידוק, ללא שכבת חיזוק, ללא משטח תחתון וללא ריתום וביסוס לקרקע ולקירות הדיפון. "המומחה טען שלא ניתן לתקן את האלמנטים שכבר נבנו ויש להרוס את מה שנבנה עד היום, ולבנות מדרגות מחדש. חוות דעת זו לא נסתרה. מכאן, שהנתבע לא ביצע נאמנה את מלאכתו בכל הנוגע למדרגות. יחד עם זאת, אין ספק כי הנתבע ביצע עבודות של חפירה ושל בניית קיר תומך ועל עבודות אלה מגיע לו חלק משכרו".
השופט העמיד את שכרו של ממן בגין עבודות אלה על סך של 1,000 שקל, "ומכאן שעל הנתבע להשיב לתובעת סך של 1,500 שקל. התובעת הוכיחה שיש להרוס את המדרגות הקיימות, ובגין עבודות אלה יש לשלם. התובעת לא הציגה ראיה כלשהי לגבי עלות ההריסה ואולם טענה כי מחיר עבודה זו עומד על הסך של 2,500 שקל. בהעדר ראיות לעניין אני מעמיד את סכום הפיצוי בראש זה על הסך של 1,500 שקל". בסופו של דבר, נפסק שממן ישלם לוייס סך של 3,000 שקל ויישא בהוצאותיה בסך כולל של 200 שקל.
