"3% סיכוי למצוא מישהו חי"

קולו הסדוק והנואש של ג'ולי העלה את רמות האדרנלין אצל אנשי הסיוע הישראלים המנהלים מירוץ נגד הזמן, ועזר להם להצליח ולחלץ אותו מבין ההריסות, ארבעה ימים לאחר רעידת האדמה בהאיטי, ולאחר שהתקווה למצוא ניצולים נוספים הולכת ומתפוגגת.

רעידת האדמה אומנם אירעה לפני ארבעה ימים, אך הדחיפות לסיוע עדיין קיימת וממשית. הצוות עקר ותלש את כל מה שניתן היה כדי להציל אדם שחייו היו תלויים על כף המאזניים. והשעון ממשיך לתקתק. התשתיות שקרסו מקשות לנוע ולהגיע ולחלץ שארית הניצולים.

היום האחרון למציאת גופות

כשהלב נתלה בסיכוי הקלוש שניתן יהיה להציל עדיין ניצולים הרבה לאחר שרעידת האדמה זעזעה את הקרקע תחת רגליהם של בני האיטי, הצוות, הכולל נכון לעכשיו 22 גברים, עמל קשה רק כדי להציל אדם אחד, מזיעים ומתנשפים, שעה אחר שעה, סנטימטר אחר סנטימטר, כשהם עובדים כשבאוויר הצחנה של הגופות הנרקבות.

"היום הוא היום האחרון שאני חושב שנוכל למצוא ניצולים, בעיקר בגלל סיבה של התייבשות", אמר סא"ל רמי פרץ, אחד מצוות ההצלה הישראלי לכתב סוכנות הידיעות הצרפתית.

כשהם עומדים מול האפשרות הממשית ששרידי בניין לשכת המס יתמוטטו עליהם, אנשי ההצלה נראים חרדים כשהם חופרים, מנסרים, קודחים ומפלסים את דרכם לאט, בזהירות, נעים עקב בצד אגודל לכיוון האדם הלכוד אותו אינם יכולים לראות. "זו עבודה קשה ומפרכת. אנחנו עובדים סנטימטר אחר סנטימטר", אמר אחד מחברי צוות ההצלה כשהוא ספוג זיעה לאחר שנכנס לחור שהצוות חפר וקדח בדרך למטרה.

שרד ארבעה ימים בין ההריסות

הניצול הצליח להישאר בחיים עד כה, ארבעה ימים לאחר שרעידת האדמה בעוצמה של 7 בסולם ריכטר מוטטה אלפי בניינים לאורך הבירה של המדינה הענייה. הוא נלכד כשחוט פלדה כרוך סביב צווארו וחתיכה גדולה של אריח קרמיקה נעוצה ברגליו, סיפר אחד מצוות ההצלה הישראלי, משה סדיר, מסביבו, ערומות גופות על גבי גופות. חלק מהאנשים, לדבריו, שרדו את התמוטטות הבניינים אך מתו בימים שלאחר מכן. אף צוות הצלה לא הצליח להגיע בזמן.

זה גם מה שאירע לנאדין, אשתו של ארדס בלי, גבר מהאיטי שהיה זה שהביא את הישראלים לאזור המסוים של החיפושים, אך החדשות היו רעות עבורו. צוות ההצלה קרא לה וקרא, אך היא לא ענתה והכלבים לא מצאו את עקבותיה.

לרוב הסיפורים אין סוף טוב

צוותי החילוץ התמקמו לאורך הבירה הקאריבית המאכלסת כשני מיליון איש, ועדיין מצפים לנס. את ההכוונה הם מקבלים ממקורות שונים: האו"ם שלח כמה מהם לאתרים בהם הייתה תקווה לחיים, וקרובי משפחה נואשים פיזרו אחרים במקומות שבהם יקיריהם נעדרים. אפשר היה לשמוע את קולות הבכי שבפנים.

רק לאחדים יש סוף טוב. רוב הסיפורים מסתיימים בצער ובגילוי של גופות. "72 השעות הראשונות הן כה חשובות. לאחר מכן, הסיכויים צונחים באופן דרמטי. לכן כל כך חשוב למהר", אמר חוזה איגנקיו בוגלה יודיצ'ה, משירות ההגנה על האזרחים בעיר גטפה שבספרד, הנמצא כאן. צוות החילוץ הספרדי פעל יחד עם אנשים מאיסלנד בבניין שמחציתו קרסה, שם יכולים כלבי הגישוש לגלות אם יש ניצולים.

"רק הכלבים יכולים לומר לנו אם יש שם עדיין חיים. לאחר מכן, אנו מסמנים את המקום ומאבטחים אותו. מבצע החילוץ עשוי להיארך עשר דקות, או שעות רבות", אמר מגנוס הקונרסון, מצוות החילוץ האיסלנדי ICESAR. בבניין טלקום בפורט או-פרינס, ניסיונותיו של הצוות מקוסטה ריקה לא עלו בהצלחה. הם קראו וקראו אך לא נשמעה תשובה. "כאשר הכלבים אינם מאשרים כי יש מישהו בין החיים, עלינו לעבור ליעד אחר במהירות. אז כעת אנו הולכים לבית הספר. הייתי אומר שיש סיכוי של פחות משלושה אחוזים למצוא ניצולים בעיר הזו", אמר ויליאם הרננדס, מוביל הצוות מקוסטה ריקה. "התקווה היחידה היא למצוא אדם קטן, שזקוק רק למעט חמצן, שזו הסיבה שאולי נמצא ילד בחיים", אמר. "זה קרה בעבר, אבל זה תלוי במידת המרחב שיש להם ובאיזה מצב הם לאחר הקריסה". אבל לשרוד מבניין שקרס ובטמפרטורה של 30 מעלות צלזיוס, ללא שום טיפת מים במשך ימים היא בלתי סבירה. "ישנם אנשים שמתים כתוצאה מפציעתם, או מהתייבשות או מטראומה למוח", אמר אנדרס מדריגל מצוות החילוץ של קוסטה ריקה. עבור ג'ולס, הרצון שלו לחיות עזר לו לגבור על הסיכויים. "הוא פשוט המשיך לומר כשסוף-סוף הגענו אליו בתחתית החור - 'אני רוצה לחיות, אל תעזבו אותי', אמר נציג מהצוות הישראלי.