תקרית נוספת הייתה כאשר קבוצת גברים הגיעה למכון אחר כדי לפרוק את יצריהם. בעל המכון פנה אליהם ואמר: "תבואו עוד מעט, יש פה איזה מצב". כאשר ביקשו הח"כים לשוחח עם אחת הבנות שם, אמר הבעלים של המכון: "עיזבו אותה, היא מדברת שטויות".

במכונים נראו נשים מכל שכבות החברה. בין היתר נתקלה הוועדה בסטודנטית ישראלית שסיפרה על כך שהיא נאלצת להגיע למכון כדי לממן את לימודיה. היא הוסיפה כי יש לה ילד בבית וכי הוריה אינם יודעים על עיסוקה המפוקפק.

כמעט כל הבנות אותן פגשו הח"כים הכחישו כי הן עוסקות בזנות, וטענו שהן "עושות מסאז' לפינוק", למעט אחת שהודתה כי היא "מפנקת" בסאדו-מאזו ובשלל מעשים מיניים.

קודם לסיור הלילי, קיבלו חברי הוועדה תדרוך מראש עיריית אילת, מאיר יצחק הלוי, שדיווח כי ניתן לזהות תופעה של ניצול מיני בקרב נשות המסתננים מאפריקה. בדבריו, חידד את הזיקה בין זנות לאלימות, וציין את שיתוף הפעולה עם משטרת המרחב בתחומי האכיפה כחלק מתוכנית עירונית להתמודדות עם התופעה.

עוד עדכן ראש העירייה על ההתמודדות עם פרסום שירותי המין המופץ על מכוניות החונות באזור התיירות בעיר, ודיווח על אכיפה מוגברת בעניין, בשיתוף גורמי האכיפה בעירייה ומשטרת המרחב, לרבות מתן ברירות קנס מתוקף חוק העזר העירוני לשילוט האוסר על פרסום ללא היתר וכן מעצרים משטרתיים. "מדובר בתופעה שאינה מכבדת את אילת כעיר תיירות, את אורחיה ואת תושביה", הלוי, "יש לראות בפרסום שירותי המין חלק בלתי נפרד משרשרת הסחר בנשים".

האכיפה העירונית תקבל משנה תוקף אם תאושר הצעת החוק, שמקדמת יו"ר הוועדה זוארץ, שתכליתה איסור פרסום כל מודעה המציעה שירותי זנות, הפצת כרטיסי ביקור של שירותי ליווי, וכן החמרת הענישה עד שלוש שנות מאסר בגין פרסום ועד שבע שנות מאסר על המפרסם שירותי קטין, מכור לחומרים פסיכואקטיביים ובהם סמים ואלכוהול או קורבן לסחר בבני-אדם.

"אילת היא עיר תיירות והביקוש לשירותי מין הוא חלק מהפורקן. אנשים מגיעים לכאן כי כאן מותר לעשות הכל, יש תחושה שאילת היא לא חלק ממדינת ישראל", הסביר סגן מפקד מרחב אילת, והציג כמה נתונים:

• באירועים כמו הספורטיאדה והמחוזיאדה, שעיקר המשתתפים בהם הם גברים, הביקוש לשירותי מין בתשלום עולה בעשרות אחוזים;

• רוב הנשים העוסקות בזנות הינן בעלות אזרחות ישראלית ממוצא עדתי מגוון, ומבחירתן החופשית;

• כיום לא ידוע על סחר בנשים או בשוהות שלא-כחוק הפעילוֹת בתחומי אילת;

• שירותי מין באילת ניתנים בשלושה מישורים: בבית הלקוח/חדרי מלון, במכוני ספא, או בדירות דיסקרטיות;

• כל מודעות המין באילת, מנוסחות בזהירות לבל ישתמע מהן סיפוק שירותי מין. ישנם בסה"כ חמישה מעסיקים בעיר אילת שיוצרים מראית עין של תעשיה ענפה, מנתבים את כל הפעילות בעיר ויוצרים תעתוע בשל "נפח פרסומי גדול". השימוש נעשה בפלאפונים של טוקמן, ולכן אין מעקב;

• יש 3 או 4 מכוני ספא שמספקים שירותי מין. על-מנת לסגור את המקום המשטרה צריכה ראיות, על-מנת שהדבר ייחשב כעבירה; בפועל איש לא מתלונן;

• נכון להיום, בסביבות 60 נשים מנוצלות לזנות בעיר אילת;

• לפני כחודש וחצי הוחרם רכושם של בני זוג נשואים שעסקו בסחר בבני אדם, והיו אחראים על כ-15 נשים. הרכוש כלל כסף ישראלי וזר בשווי עשרות אלפי שקלים, טלפונים ניידים, כלי רכב ורשימות. השיטה: מתן השירות בבית הלקוח/חדרי מלון. התיק נמצא בדיון בבית משפט בימים אלו;

• עדיפות ניתנת לטיפול בעבירות הכוללות מעורבות קטינים, פעילות פלילית נוספת נלווית (סמים וכדומה, העסקת שב"חיות, סחר בבני אדם והעסקה בכפייה);

• המשטרה פועלת נגד מכוני ספא, באמצעות חילוט רכוש וסגירה מנהלתית של בתי בושת.

הסיור התקיים לאחר שחברי הוועדה שמעו מסגן מפקד מרחב אילת במשטרה, סגן ניצב איתן גדסי, כי נכון להיום באילת אין סחר בנשים, אין בתי בושת, אין הברחות גבול של זרות ויש שגרת פעילות סבירה כמו בכל עיר, ואפילו קצת פחות.

אחרי הסיור וכאשר מצאו את הרכב בו נסעו מעוטר בכרטיסי ביקור המזמינים לזנות, לא נותרו להם ספקות. "למשטרה יש רצון טוב", אמרה ל-News1 ח"כ זוארץ, "אבל כדי לטפל בבעיה צריכים להשקיע משאבים, וכשיש מצוקת תקציב מעדיפים להקצות את המודיעין והבילוש לטפל בעבריינים אחרים - סוחרי סמים, פשיעה אלימה ונושאים אחרים. עם רצון טוב של המשטרה ותקצוב של הממשלה ניתן לטפל לפחות בחלק מהבעיה".

יואל חסון אמר ל-News1 כי מדובר בתעשיה אפלה מאוד כלשונו, שלא ברור אם יש או אין בה מערכת של כפייה, אך "מה שבטוח הוא שזו תעשיה לא-חוקית ומצליחה, העושה הכל כדי להיראות חוקית ולגיטימית". חסון סבור כי עיקר הניצול המיני לא מתרחש במכונים אלא דווקא בבתי מלון ובדירות פרטיות, עליהן קשה יותר לשים את היד.