התביעה סירבה להצעת בית המשפט - לחזור בה מאישום בענייני תעבורה, שהגישה נגד נהג, ולכן חויבה בהוצאת המשפט. פסק הדין שלהלן מלמד, על צעדי "ענישה" של בית המשפט כנגד התביעה, על שניהלה הליך סרק והטריחה את הנהג ואת בית המשפט.
הנאשם הועמד לדין על כך שלא ציית לתמרור שאסר פניה שמאלה. למרות שהציג תמונה המוכיחה כי במקום היה תמרור סותר (על הכביש), סירבה התביעה לחזור בה מהאישום. בית המשפט פסק כי הוצאות המשפט של הנאשם, ע"ס 7000 ש"ח, ישולמו על-ידי המדינה.
ביום ה-11 לדצמבר 1996 קיבל הנאשם, אמיר חפשי, דוח תנועה על-כך שלא ציית לתמרור ב-3 - האוסר פנייה שמאלה, וזאת בעת שנהג ברכבו בצומת הרחובות אבא הלל ורוקח ברמת גן. חפשי הודה בישיבת ההקראה כי אכן פנה שמאלה, אולם טען להגנתו שהסימון על הכביש היה סותר, והתיר לפנות שמאלה.
במהלך המשפט התבהרו עובדות נוספות. מנהל מדור תחזוקת תמרורים ובטיחות באגף הנדסה ותשתית בעיריית רמת-גן, משה קמינר, אישר בתצהיר כי אמנם חל איסור פניה שמאלה, אך מאחר והצבע שכיסה את הסימון המאשר לפנות נשחק, נאלצה העיריה לבצע פעולת מחיקה נוספת - זמן מה לאחר האירוע המדובר. הנאשם צרף לחומר הראיות במשפט תמונה המראה בבירור כי על הכביש היה מצוייר חץ המעיד כי פניה שמאלה מותרת.
כנגד אלו טענה התביעה, כי במקום ישנו תמרור ב-3 נוסף, ולכן היה על חפשי לעצור ולזהות האם הפניה מותרת. השופט איזקסון דחה טענה זו מכל וכל, וציין כי במקום בו קיימים שני תמרורים זכאי אדם להנות מהספק.
הנאשם זוכה בדיון בבית משפט השלום, אולם עתר למחוזי בבקשה לפסוק לו הוצאות משפט בגין תביעה שנעשתה ללא יסוד, כפי שמתיר שילוב של סעיפים 80 ו-81 לחוק העונשין. הטענה המרכזית שהעלה בא כוחו של חפשי היתה, כי לאחר שהוצגו בפני התביעה הראיות, היה עליה להפסיק את ניהול פרשת התביעה נגדו.
התביעה, לעומת זאת, הטילה את האחריות על כתפי רשות התמרור, בטענה שזו אינה חובתו של השוטר עורך הדוח לבחון האם תמרור הוצב כדין. תגובה זו לא היתה מקובלת על סגן נשיא בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו, שהסביר שמצב כזה, שבו נתיר עצימת עיניים של שוטרים - תגרום לנאשמים לכתת רגליהם לבתי המשפט גם אם ברור לכל שיזוכו.
התביעה הוסיפה כי לא היה לנגד עיניה תצהירו של משה קמינר, אשר הצביע על הסתירה ולכן לא יכלה להתחשב בטענת המערער כי במקום קיים תמרור סותר. סגן הנשיא אריה אבן-ארי לא קיבל את הטענה ונזף בתביעה. "כבר בישיבת ההקראה בתאריך 20.7.97 הסב המערער את תשומת ליבה של המשיבה כי במקום שבו נרשם הדוח ישנם תמרורים סותרים, ואף הציג תמונות המעידות על כך".
תגובותיו של חפשי העבירו את נטל חובת הזהירות לידיים של תביעה, לוודא שהתביעה אינה תביעת סרק. התעלמות התביעה וניהול ההליך על-אף היותו הליך סרק, הינה התרשלות במילוי התפקיד. לאור זאת פסק השופט, לא יהיה זה הוגן לחייב את המערער על הוצאות המשפט מאותו שלב בו הוגדר כהליך סרק.
בית המשפט קיבל את בקשת באי כוחו של מר אמיר חפשי, ופסק לו הוצאות על סך 7000 ש"ח.
