מדענים שהשתמשו בטרנטולות כדי לחקור את הפחד האנושי גילו כי המוח מגיב בצורה שונה לאיומים, והצורה תלויה בקרבה, בכיוון וברמת הציפייה ממשהו מפחיד.
החוקרים, מהיחידה למדעי המוח וההכרה בקיימברידג' שבאנגליה, השתמשו בסורק תהודה מגנטי תפקודי (fMRI) כדי לעקוב אחר פעילות המוח אצל 20 מתנדבים בזמן שהתבוננו בעכביש מסוג טרנטולה שהונח ליד כף רגלם ואז הושם קרוב יותר.
תוצאות הניסוי, שהתפרסמו ב-Proceedings of the National Academy of Sciences, הראו כי מרכיבים שונים של "רשת הפחד" במוח, האחראים על תפקודים ספציפיים הקשורים לתגובות לאיום כלשהו, יוכלו לעזור למדענים לאבחן ולטפל באנשים הסובלים מפוביות קליניות.
רשת הפחד
צוות החוקרים הצליח להראות כי לא מדובר במבנה אחד בודד במוח, אלא במספר חלקים שונים של אותה רשת עצבית, שפועלים יחד כדי לעבד את התגובה לפחד. החוקרים בדקו את פעילות המוח של המתנדבים במהלך שלוש סיטואציות: תחילה כשהטרנטולה הייתה בקופסה המחולקת לתאים והושמה בחלק שליד הרגל, לאחר מכן כשהועברה לתא קרוב יותר או רחוק יותר של הקופסה, וכן כשהעכביש זחל בכיוונים שונים.
המחקר הראה כי במצב בו העכביש שנמצא רחוק התחיל לנוע לכיוון המשתתפים, ניתן היה לזהות מעבר מאזורי החרדה של המוח לאזורי הפאניקה. כמו-כן, זוהתה פעילות רבה יותר במרכז התגובה של המוח לפאניקה כשהטרנטולה זחלה קרוב יותר בהשוואה לרגע בו נסוגה, ללא קשר למידת הקרבה שהייתה מלכתחילה.
פחד מעכבישים
המתנדבים צפו למעשה בסרטון וידאו משוכלל של טרנטולה שהאמינו כי היה ליד כף רגלם, משום שלא ניתן היה להשתמש בעכביש אמיתי לכל מתנדב.
החוקרים שאלו מראש את המשתתפים עד כמה הם סבורים שיפחדו מהטרנטולה וגילו כי לאלו שפחדו במיוחד, היה רושם מוטעה לגבי גודלו של העכביש. ייתכן שה"ציפייה השגויה" היא המפתח לכך שאנשים מפתחים פוביה - פחד עז ממושך ולא הגיוני מדברים מסוימים, מאנשים, מבעלי-חיים או ממצבים שונים.
זהו, כפי הנראה, אחד המנגנונים הקוגנטיביים דרכם אנשים מפתחים פוביות. מאחר שהציפייה לפחד גדול גורמת לאדם להגזים בנוגע לעוצמת האיום, היא מעוותת את התהליך האחר במוח המגיב לאיומים גדולים יותר.
