בהחלטה נדירה הכפיל (יום ד', 29.6.11) בית המשפט העליון פי שלושה את עונשו של עבריין שהורשע בסחיטה באיומים. בעוד ברוב המכריע של המקרים לא מתערבת ערכאת הערעור בעונש, החליט בית המשפט לגזור על הנאשם 28 חודשי מאסר בפועל - לעומת תשעה בלבד שנגזרו עליו במחוזי.
תום ואקנין וניקולאס מתיאס אוצמבלה ביצעו במשותף עבירה ונדונו למאסר. כאשר עמד אוצמבלה לעזוב את הארץ, בנובמבר 2009, דרש ממנו ואקנין 8,000 שקל בטענה שהוא האשם במאסרו-שלו. בפגישה עם הוריו של אוצמבלה, הסכים ואקנין להפחית את הסכום ל-5,000 שקל, תוך שהוא מבטיח שאם ישלמו - בנם לא ייפגע.
בגין מעשה זה הורשע ואקנין, על-פי הודאתו, במספר עבירות סחיטה באיומים בנסיבות מחמירות. התביעה וההגנה הסכימו, כי יופעל רק מחצית מעונש מאסר על תנאי של 12 חודשים שהיה תלוי נגדו. שופט בית המשפט המחוזי בבאר שבע,
אליהו ביתן, גזר על ואקנין תשעה חודשי מאסר בגין הסחיטה, אליהם נוספו אותם שישה חודשים מתוך המאסר על תנאי.
שופט בית המשפט העליון,
ניל הנדל, קיבל את ערעור המדינה על קולת העונש. הוא מציין, כי העונש המירבי על עבירה זו הוא שבע או תשע שנות מאסר (בהתאם לטיב האיום), דבר המצביע על החומרה בה רואה המחוקק את עבירת הסחיטה באיומים. הוא מוסיף:
"מדינה דמוקרטית, החורטת על דגלה עקרונות של חופש וחירות, אינה יכולה לתת יד לגורם כלשהו אשר חפץ לעשות דין לעצמו, ולהשיג את מטרותיו תוך הפעלת אמצעי לחץ פסולים, ופגיעה ב
כבודו ובקניינו של האחר - ללא רשות. אין חולק איפוא על הקשר שבין האיסור המופיע בעבירה, לבין הזכויות המעוגנות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו".
במקרה הנדון, אומר הנדל, יש חומרה מיוחדת: "בבסיסו של כל מקרה סחיטה עומד הרצון להשיג מהאחר דבר אשר בנסיבות רגילות לא היה מוכן לתת. ברם, אין מדובר בענייננו בסחיטה פלילית גרידא, אלא עסקינן בסחיטה המבקשת לעקר את יסודות הדין הפלילי. המניע לה היה הרצון לקבל 'פיצוי' בעבור עונש מאסר שריצה המשיב. המדובר בחתירה תחת אושיות שלטון החוק, כאשר המשיב מבקש להפוך את מעצרו לפעילות המניבה שכר. תקבולים שכאלה, אינם חלק משיקולי הענישה שבדין הפלילי.
"אין ליתן יד למעשה סחיטה מכל סוג שהוא, ואולם המניע לסחיטה במקרנו הינו חמור במיוחד. יש בו להראות שהמשיב אינו מבין את חומרת התנהגותו, אינו מקבל עליו את מרות החוק, ואינו חפץ להשתחרר מהמסגרת העבריינית. לכך יש לענות בחומרה המתאימה".
