בית המשפט המחוזי בתל אביב ידון בתביעתו של המחבל מוסטפא דיראני נגד המדינה, שהוגשה בטענה לעינויים שעבר בעת מאסרו בישראל. כך קבע (ב', 18.7.11) בית המשפט העליון ברוב דעות של איילה פרוקצ'יה ו
סלים ג'ובראן נגד
חנן מלצר.
דיראני, שהיה פעיל מרכזי בתנועת אמל, נחטף בידי צה"ל מלבנון והוחזק בארץ בשנים 2004-1994, בעיקר על-מנת להוציא ממנו מידע על גורלו של רון ארד או לשמש כקלף מיקוח בעניינו של הנווט הנעדר. בשנת 2000 הגיש דיראני תביעה בסך 6 מיליון שקל נגד המדינה, וכעבור ארבע שנים שוחרר בעסקת חילופי שבויים וחזר ללבנון, שם הוא פעיל כיום במסגרת חיזבאללה. לפני שובו ללבנון, נחקר דיראני בעדות מוקדמת ובחקירה נגדית.
המדינה ביקשה למחוק את תביעתו של דיראני על הסף, אך בשנת 2005 דחה השופט
עמירם בנימיני את בקשתה. המדינה ערערה על ההחלטה, וכאמור בית המשפט העליון דחה את ערעורה. במקביל, ערכה המדינה בירור בטענותיו של דיראני ומצאה שאין להן כל יסוד.
פרוקצ'יה אומרת, כי אין ספק שלדיראני הייתה זכות לפנות לבתי המשפט בישראל בעת מעצרו בארץ, וכי מדובר בזכות יסוד חוקתית בעלת מעמד מיוחד. גם העובדה שעבר למדינת אויב, אין בה כדי למנוע את בירור תביעתו, אם כי מובן שייתכנו קשיים דיוניים איתם יצטרך להתמודד בית המשפט.
הדיון העיקרי היה סביב הנקודה האם ניתן לברר את תביעתו של דיראני, המוגדר כאויב המדינה. פרוקצ'יה קבעה, כי החוק הישראלי לא אימץ את הכלל האנגלי לפיו "אין נדרשים לתביעתו של אויב", וגם אם היה מאמץ אותו - הוא היה נסוג מפני הזכויות המוקנות בחוקי היסוד. עוד אמרה, כי מטרתו של חוק זה היא למנוע מן האויב להשיג יתרון כלכלי, וכי ברור שגם אם יזכה דיראני בתביעתו - הסכום שייפסק לזכותו לא יועבר אליו, אלא יופקד בידי הנאמן לרכוש אויב עד להשגת הסכם שלום.
ג'ובראן הוסיף: "ייתכן שיהיו מקרים בהם יהיה זה מוצדק למנוע מאדם הנמצא במדינת אויב להגיש תביעה אזרחית בערכאה משפטית בישראל, אך מקרה זה אינו אחד מאותם מקרים. זאת, לאור חומרתן של הפגיעות להן טוען המשיב, לאור העובדה שהתביעה הוגשה בעת שהיה המשיב בישראל, וכן לאור העובדה שמדובר בתביעה כנגד הרשות שעניינה פגיעה בזכויות אדם ולא תביעה בין אדם לחברו שעניינה בסכסוך כספי גרידא".
בדעת המיעוט אומר מלצר, בצורה נדירה בחריפותה היחסית, כי פרוקצ'יה מציעה לקבוע הלכה "חדשנית וקשה, מה גם שהיא סותרת הלכות קודמות של בית משפט זה וכן את הכללים המסדירים את הסוגיה שבפנינו במשפט המשווה (במתקדמות שבמדינות), הקובעים כי בעיקרון: אין מבררים תביעתו של אויב".
מלצר מוסיף: "דיראני הוא אויבה המר של מדינת ישראל. מטרתו - לפגוע במדינה, בחייליה ובאזרחיה. למעט כעשור, במהלכו היה נתון במשמורת בישראל, הוא אכן פועל בכל מאודו לקידום מטרתו הנ"ל. בצד האמור, הוא מבקש להמשיך ולנהל תביעה כספית נגד מדינת ישראל, שאת פירותיה הוא ממילא לא יוכל לקבל בהיותו אויב, וזאת כל זמן שלא יפרוץ שלום בין ישראל ללבנון והוא ישנה מדרכו.
