פסיכולוג שקיים יחסי מין, עם מי שלטענת המדינה הייתה מטופלת שלו, זוכה בנימוק של הגנה מן הצדק, לאחר שהתביעה סירבה בתוקף להציג ראיות לבית המשפט.
ד"ר שלמה לב הואשם בקיום יחסי מין עם מי שעבדה כשכירה של ד"ר
אילן בירן, פסיכולוג עימו חלק מרפאה. בירן היפנה את המתלוננת אל לב לשם מתן הכוונה. לב לא הכחיש את קיום יחסי המין, אך טען שהיא לא הייתה מטופלת אלא עובדת במרפאה. סניגורו טען להגנה מן הצדק בנימוק של אכיפה בררנית, שכן נטען שגם בירן קיים עימה יחסי מין, אך לא הועמד לדין.
שופטת בית משפט השלום בתל אביב, דורית רייך-שפירא, קיבלה (יום א', 25.9.11) את טענת הסניגור לאחר שהמדינה סירבה להציג ראיות שיסתרו את טענת האכיפה הבררנית. הפרקליטות טענה, כי אין אפשרות להציג בפני בית המשפט ראיות שכאלו עוד בטרם החל הדיון, אך רייך-שפירא דחתה עמדה זו תוך שהיא נוזפת בנציגת המדינה:
"סדר הדין הפלילי והפרקטיקה המשפטית מכירים במצבים שונים בהם נחשף בית המשפט לראיות לכאורה ומחליט על בסיסן החלטות שונות... חזקה היא שבית משפט מקצועי ומיומן יודע להפעיל משמעת אינטלקטואלית, נמנע מלקבע עמדה בהקשר לאמינות בשלב תחילי ועושה כן רק לאחר שמיעת הראיות עד תומן.
"...הימנעותה הנחושה של התביעה מלהציג ראיות המצדיקות העמדתו לדין של הנאשם בלבד גם לאחר מתן החלטה שיפוטית מפורשת, הדוחה את עמדתה, הביאה לכך שבית משפט נאלץ להחליט על סמך החומר הלכאורי החלקי שבפניו, המביא לתוצאה שדין הבקשה להתקבל".
רייך-שפירא מציינת, שהמתלוננת אמרה במפורש שלא הסכימה לקיים יחסי מין עם בירן, והמדינה לא הציגה נימוק מדוע אין לקבל את דבריה בנקודה זו - אך להאמין לה בנוגע ללב. עוד לא הסבירה המדינה מדוע קיבלה את גירסתו של בירן כנגד לב, למרות שקיימת ביניהם יריבות מקצועית, ומדוע החליטה לעומת זאת שאין משקל ראייתי לעדותו של לב נגד בירן.
