בישראל: שיעור הישרדות גבוה מסרטן

בשנת 2009 שיעור הרופאים המועסקים ל-1,000 נפש עמד על 3.4 לעומת 3.1 במדינות ה-OECD. יחד עם זאת, שיעור הרופאים המועסקים נמצא במגמת עלייה ברוב מדינות ה-OECD משנת 2000, ואילו בישראל לא נרשמה עלייה. חלקם של הרופאים מעל גיל 55 מתוך כלל הרופאים בישראל הוא הגדול ביותר בקרב מדינות ה-OECD, ועומד על 46%, לעומת ממוצע של 30% במדינות ה-OECD. שיעור האחיות המועסקות בישראל הוא יחסית נמוך - 4.5 ל-1,000 תושבים לעומת השיעור הממוצע במדינות ה-OECD בשנת 2009 - 8.4. רק בישראל ובסלובקיה שיעור האחיות המועסקות ירד בין השנים 2000 ל-2009, לעומת יתר מדינות ה-OECD בהן הייתה עלייה. היחס בין מספר האחיות המועסקות למספר הרופאים המועסקים בישראל נמוך יחסית למרבית מדינות ה-OECD - יחס של 1.3 בישראל לעומת הממוצע במדינות האו.אי.סי.די - 2.8.

שיעורי השמנה הוכפלו

השמנה היא גורם סיכון למחלות כרוניות רבות. אנשים עם השמנת יתר מתים בממוצע עשר שנים מוקדם יותר יחסית לאנשים במשקל תקין. לפי הדוח האחרון של ה-OECD, שיעורי ההשמנה הוכפלו ואף הושלשו במדינות רבות מאז 1980. ביותר ממחצית מדינות ה-OECD, מחצית מהאוכלוסיה הם עם עודף משקל (בישראל - 48%). ארצות הברית היא המדינה עם שיעור השמנת יתר באוכלוסיה הבוגרת הגבוה ביותר, והוא עלה מ-15% ב-1980 ל-34% ב-2008. השיעורים הנמוכים ביותר נרשמו ביפן ובקוריאה - 4% בשנת 2009. שיעור השמנת יתר בישראל עמד על 14%, נמוך מממוצע האו.אי.סי.די - 17%.

כעשירית מהפטירות של מבוגרים הן תוצאה של עישון, המהווה גורם סיכון עיקרי לתמותה מוקדמת משתי סיבות המוות המובילות - מחלות של מחזור הדם וסרטן, וכן גורם סיכון חשוב למחלות נשימתיות. בממוצע, בקרב מדינות ה-OECD אחוז האנשים מהאוכלוסיה הבוגרת המעשנים לפחות פעם ביום עומד על 22.1%, אך ישנם הבדלים גדולים בין המדינות. בעוד שב-13 מדינות האחוז נמוך מ-20% (בישראל 20.3%), באירלנד ובצ'ילה אחוז המעשנים מגיע כמעט ל-30% וביוון ל-40%. ברוב מדינות ה-OECD הייתה ירידה בעשור האחרון באחוז המעשנים - ירידה של 18% בממוצע, אך לא כך בצ'כיה וביוון שם הייתה עלייה. בישראל הייתה ירידה של כ-16%.

מרבית מדינות ה-OECD נהנו מעלייה גדולה בתוחלת החיים במשך העשורים האחרונים, הודות לשיפור בתנאי החיים, להתערבויות של בריאות הציבור ולשיפור בטיפול הרפואי. תוחלת החיים בלידה בישראל הגיעה בשנת 2009 ל-81.6 שנים, כשנתיים יותר מהממוצע במדינות ה-OECD שהוא 79.5. תוחלת החיים ביפן הייתה הגבוהה ביותר - 83.0 שנים. בישראל, כמו ביפן, תוחלת החיים גבוהה יותר מהצפוי לפי התמ"ג לנפש. הפער בין המינים בתוחלת חיים עמד בישראל בשנת 2009 על 3.8 שנים (תוחלת חיים של 79.7 שנים בגברים ו-83.5 בקרב נשים) - נמוך יחסית לממוצע ה-OECD שעמד על 5.5 שנים (76.7 בקרב גברים ו-82.2 בקרב נשים). שיעורי תמותת התינוקות בישראל כמו ביתר מדינות ה-OECD, צנחו בעשורים האחרונים. השיעור בישראל נמוך יחסית, עמד בשנת 2009 על 3.8 ל-1,000 לידות חי לעומת 4.4 במדינות ה-OECD בממוצע.

שיעורי התמותה המתוקננים לגיל ממחלת לב איסכמית נמוכים בישראל ודומים לשיעורים במדינות ים תיכוניות כמו פורטוגל, ספרד ואיטליה. מאז 1980, שיעורי התמותה ממחלת לב איסכמית ירדו כמעט בכל מדינות ה-OECD כאשר בישראל כמו בהולנד, במדינות סקנדינביה, באוסטרליה ובממלכה המאוחדת הירידה גדולה במיוחד. ברוב מדינות ה-OECD קיימת ירידה מתונה בשיעורי התמותה מסרטן מאז 1995, הן בקרב גברים והן בקרב נשים. שיעור התמותה מסרטן (סה"כ) נמוך בישראל יחסית לממוצע מדינות ה-OECD, כמו גם במקסיקו, בפינלנד, ביפן ובשווייץ. שיעורי התמותה בישראל נמוכים בסרטן הריאה, סרטן המעי הגס וסרטן הערמונית, אך גבוהים בסרטן השד יחסית למדינות ה-OECD.

32 מיטות ל-1,000 תושבים

מספר המיטות לאשפוז כללי בישראל בשנת 2009 עמד על 2.0 ל-1,000 תושבים, נמוך מהממוצע במדינות ה-OECD שעמד על 3.5 מיטות ל-1,000 אנשים. מספר המיטות לנפש ירד בעשור האחרון ברוב מדינות ה-OECD, ירידה שהייתה מלווה במדינות רבות בירידה בשיעור השחרורים מאשפוז בבתי חולים ובירידה בשהייה הממוצעת. בישראל, השהייה הממוצעת באשפוז הכללי (אשפוז הכולל לפחות לילה) היא נמוכה מאוד יחסית למדינות ה-OECD והיא 4.5 ימים לעומת 7.2 ימים במדינות ה-OECD בממוצע. גם בטורקיה, במקסיקו, בנורבגיה, בדנמרק ובארצות הברית השהייה הממוצעת נמוכה. אחוז תפוסת המיטות באשפוז הכללי בישראל הוא הגבוה ביותר מבין מדינות ה-OECD ועומד על 96.3% (ב-2009), לעומת 76% במדינות ה-OECD בממוצע. גם בקנדה, בנורבגיה ובאירלנד תפוסת המיטות גבוהה (93%, 92% ו-89%, בהתאמה). מספר המיטות למחלות ממושכות (LTC) במוסדות סיעוד ובבתי חולים בישראל נמוך - 32 ל-1,000 תושבים בגיל 65 ומעלה בהשוואה ל-50 מיטות ל-1,000 אנשים בני 65 ומעלה במדינות ה-OECD בממוצע. מספר יחידות ה-MRI וה-CT בישראל נמוך בהשוואה למדינות ה-OECD כמו גם במקסיקו ובהונגריה.

דוח ה- OECD מציג גם נתונים השוואתיים בנושא של הוצאות לבריאות, ומראה כי בשנת 2009, המדינה עם ההוצאה הגדולה ביותר לבריאות הייתה ארצות הברית - 7,960 דולר לנפש, פי 2.5 לעומת ממוצע מדינות ה-OECD. ההוצאה לבריאות לנפש הגבוהה לאחר ארצות הברית נרשמה בנורבגיה ובשווייץ, בערך שני שלישים מההוצאה בארצות הברית, ועדיין גבוהה בכ-50% מההוצאה במדינות ה-OECD בממוצע. ההוצאה לבריאות לנפש בישראל נמוכה ב-30% מההוצאה הממוצעת ב-OECD, והסתכמה ב-2,164 דולר בשנת 2009 (במונחי כוח קנייה), בהשוואה ל-3,233 דולר בממוצע ב-OECD. בישראל ההוצאה לנפש במחירים קבועים בשנים 2009-2000 גדלה ב-1.5% בלבד, פחות מהגידול הממוצע של 4.0% במדינות ה-OECD.

ההוצאה הלאומית לבריאות בישראל הסתכמה בשנת 2009 ב-7.9% מהתמ"ג, בהשוואה לממוצע של 9.6% במדינות ה-OECD. השיעורים הגבוהים ביותר היו בארה"ב (17.4%), בהולנד (12%) ובצרפת (11.8%).

הסקטור הממשלתי ממשיך להיות מקור המימון העיקרי לבריאות בכל מדינות ה-OECD, מלבד בצ'ילה, במקסיקו ובארצות הברית. בישראל, בשנת 2009, 58% מההוצאה לבריאות מומנה על-ידי מקור ציבורי, אחוז נמוך בהשוואה לממוצע במדינות ה-OECD שהיה 72% בשנת 2009.